מה הקשר בין צ'י קונג ואומנות לחימה

מה זה צ'י קונג?  (או צ'י גונג…)

ההגדרה הבסיסית של צ'י קונג היא שהוא נחשב בדרך כלל כולל תרגילים רכים, עדינים וזורמים המכילים תנועות אשר חוזרות על עצמן מספר פעמים, כאשר תוך כדי תרגול הגוף נרגע והנפש מתמקדת – דומה ל"מדיטציה בתנועה".

הגדרה זו נכונה, אבל יש עוד מעבר…

 

פירוש המונח 'גונג' בסינית הוא – 功 – פירושו 'הישג', משהו שהושג באמצעות עבודה קשה ומאמץ.

לכן צ'י קונג הוא הלימוד והתרגול של טיפוח צ'י עם הרבה עבודה והתמדה, ומאמץ!

 

צ'י-קונג, בהגדרה, הוא כל פעילות, פעילות גופנית או תנועה שבה האדם משפר את זרימת האנרגיה הבריאה בגוף. עם כוונה ומיקוד, צחצוח שיניים, קשירת השרוכים, טיול עם הכלב, הכל יכול להיות תרגילי צ'י-גונג!

כל דבר, החל מהישארות בשקט מושלם ממוקד בהרגעת הנפש והאטת הנשימה, ועד לדדליפט באליפות העולם בכוח יכול להיות סוג של צ'י-גונג.

 

אולי שמעתם גם על אימון פנימי וחיצוני באומנויות לחימה – או על "צ'י קונג פנימי", "צ'י קונג חיצוני" או "צ'י קונג קשה" ו-"צ'י קונג רך"

ברמה הבסיסית אפשר לחשוב על קונג פו כחיצוני, ועל טאי צ'י פנימי. קונג פו מאמן יותר את האיזורים 'חיצוניים' בגףו, את השרירים ומחזק את העור ואילו הטאי צ'י מרוכז יותר בחיזוק הפנימי העדין של האיברים, הגידים, הרצועות וכו'.

מונחים נוספים שאולי נתקלתם בהם באומנויות הלחימה הסיניות הם Neigong ו-Waigong. 'ני' פירושו בפנים, 'וואי' בחוץ. 'גונג' כבר הגדרנו.

אז אפשר לראות שהצ'י-גונג נמצא בספקטרום רחב, מאימון קשה וחיצוני מאוד, ועד לתרגולים רכים ופנימיים – הכל משבירת לבנים ועד מדיטציה סטטית – הכל במטרה של טיפוח צ'י. אופן השימוש בצ'י זה תלוי בסוג הצ'י קונג שאתה מתאמן.

 

צ'י קונג לחימה – צ'י גונג בשימוש אומנויות לחימה

ישנם מספר סוגים של צ'י קונג, העיקרים הם:

• פילוסופי
• רפואי (ריפוי, דיקור)
• דתי / רוחני
• צבאי / לחימה

צ'י קונג קרבי מביא אותנו לתקופתו של בודהידהרמה ומסעו אל מנזר שאולין בסין מהודו. הסיפור מספר שעם הגעתו הוא ראה שהנזירים מיומנים מאוד במדיטציה שלהם אבל פיזית לא במצב הכי טוב.

לאחר מדיטציה של 9 שנים במערה – במהלך התקופה הוא חתך לעצמו את העפעפיים ברוגז מהירדמות – הוא הציג סדרה של תרגילים לנזירים כדי לעזור להם לשפר את בריאותם, הכל כדי שיהיו מותאמים יותר למדיטציה שלהם. זהו סיפור מוצאם של נזירי שאולין המפורסמים.

בעוד הנזירים היו מתרגלים מאוד את שלוש הקטגוריות הראשונות לעיל, הם תרגלו לחימה בנזירים אחרים וחלק גדול מהאימונים שלהם היה לחימה בעקבות יישום תרגילים אלו וחיזוק השרירים-גידים שלהם  –  וזהו השורש של צ'י-גונג קרבי למטרות לחימה בקונג פו.

 

אנרגיה זורמת לאן שהמחשבה הולכת

זו אמירה אהובה על מורים רבים, בעולם הרוח הסיני (בקונג פו, אומניות הרפואה הסיניות ועוד) וזה גם עיקרון מפתח בצ'י גונג קרבי, שם המטרה היא לפתח צ'י כדי להגן על עצמך במקרה הצורך, או לגרום נזק ליריב.

בעולם הלחימה הטהור, זרימת אנרגיה מוגברת, בריאות ורווחה משופרת, תשומת לב וכל השטויות ההיפיות האלה היא רק תוצר לוואי של האימון, לא התכלית שלו.

הרעיון של יצירת "חולצת ברזל", לפיו פגיעה חוזרת ונשנית בחלקי הגוף כדי לרכז אנרגיה ולהקשיח את החיצוניות היא סוג של צ'יגונג קשה, קונג פו כפי שאמרנו הוא סוג של צ'יגונג לחימה קשה, טאי צ'י הוא צ'יגונג לחימה רך.

זה זה לא זה או אחר, לא רק קשה, או רק רך. אתה יכול לתרגל קשה-רך או רך-קשה, תלוי מה אתה מתאמן.

אתם יכולים לדמיין  צ'י קונג רך כנהר זורם. אפשר לדמיין את הצ'י זורם בחופשיות דרך המרידיאנים כמים זורמים במורד נהר.

תרגילי צ'י קונג קשים הם לרוב כמו סכר, אתה משתמש במתח בגוף שלך, וזה כאילו אתה מתאפק בכוונה ועוצר את זרימת הצ'י באופן זמני, לפעמים מרכז אותו באזור מסוים, ואז אתה משחרר אותו, מדמיין את הצ'י נשבר חופשי ושוטף את המרידיאנים באנרגיה מחודשת!

אז בעצם מה בכל אימון – הכל צ'י קונג! בין אם לומדים סגנון קשה של אומנות לחימה, עד לאמנויות הרכות והעדינות יותר, אתם מתרגלים סוג של צ'י קונג.