דרך האייקידו – שיחה עם סנסיי יצחק לוי אסלן

יצחק לוי אסלן התחיל את דרכו באייקידו עם מורים מקומיים, ולאחר מכן נסע לניו יורק על מנת להתפתח ולהעמיק באייקידו באופן אינטנסיבי.
שוחחנו עימו לאחרונה על הדרך שעבר, המורים שלו והתובנות שרכש משנים של אימונים ותירגול.

 

יצחק סנסיי, מתי התחלת להתעניין באומנויות לחימה, מה הוביל אותך לאימון הראשון?

לאחר שיחרורי מהצבא התחלתי להתעניין ולחשוב על ללמוד אומנות לחימה, הסיבה הייתה הצורך להיות בקבוצה המשלבת כושר, הנאה, העצמת בטחון ומיקוד.

 

זה די ברור כי זה מאתגר לשמר כושר ולמידה לאורך זמן וקבוצה המשלבת את הערכים האלה ענתה על הצורך ועד כה זה הוכיח את עצמו כבר 22 שנים 🙂

 

מי היו המורים הראשונים שלך?

שוקי כהן סנסיי דאן 4 היה המורה הראשון שלי.

לאחר מכן הוספתי שיעורים נוספים בדוג'ו מקביל בירושלים אצל דניאל הרמן סנסיי דאן 6.

בתקופות זמן אלו השתתפתי בהמון סמינרים עם מורים בכירים מההומבו דוג'ו ביפן אשר הגיעו לארץ להעביר שיעורים, כמו סקי סנסיי דאן 8 וכן שיהאן דונובן וייט סנסיי דאן 7 .

אחר קבלת דרגת דאן 1 ביקשתי להתמקצע בתחום היות ועבורי הסיפוק מהאימונים באייקידו הוא לאין ערוך ולכן הגעתי לפדרציה לאייקידו בארה"ב, שם יש ביה"ס לאייקידו אותו מנהל תלמידו הישיר של מפתח האייקידו – שיהאן (מורה של מורים) ימאדה סנסיי דאן 8 וכן שיהאן סוגנו סנסיי דאן 8 וכמובן שיהאן דונובן וייט סנסיי דאן 7 .

חייתי בדוג'ו (אוצ'י דשי) והתאמנתי 4 שעות כל יום אצל בכירי המורים.

שם גם הוסמכתי לדרגת דאן 2 ע"י תלמידו הישיר של ממציא האייקידו אשר גם נתן לי את ברכתו לפתוח דוג'ו מקצועי בישראל.

כיום אני בקשר עם מורה נהדר במיוחד כאן בארץ, עתיר נסיון ואישיות מיוחדת – שיהאן איתן בן מאיר סנסיי דאן 7.

 

תוכל לספר לנו על האייקידו שאתה מתרגל ומלמד?

אני מאוד אוהב לתרגל ,ללמד ובעיקר להתאמן באייקידו מסורתי, דינמי ומעט מאתגר 🙂
התירגול כולל חימום ייחודי שאני מעביר, אשר כולל בתוכו מתיחות רבות, גילגולים שונים ותנועה.

אני משתדל להנחיל את תודעת האימון שלשמה מגיעים התלמידים להתאמן ופחות לדבר בזמן האימון.

אני מאמין שלמעשה דרך הגוף היא המורה הטוב ביותר של אדם על עצמו ועל סביבתו.
האימון דינמי, מאתגר וממצה את המקסימום בצורה שווה לכל מתאמן מול עצמו.

 

כיצד אתה מרגיש שהאייקידו מתקבל בעולם הדתי מסורתי?

הדוג'ו שלי מיועד לגברים בלבד, בתוך כך אני מאמין כי ניתן סיכוי שווה גם לדתיים, שומרי המסורת ובכלל לבנים שמעדיפים סביבת אימון לא מעורבת.

בדוג'ו שלי המתאמן מתמקד באימון ומקבל רקע על הפילוסופיה, בכך גם כל חשש הנוגע למפגש בין האייקידו להתנגשות תיאולוגית דתית מתבטל, וזה מקנה תחושה נוחה יותר לאלו שמעוניינים באימון ובפילוסופיה ללא חשש למפגשים רוחניים השונים מדתם.

 

על איזה מילים אתה חוזר במיוחד באוזני התלמידים שלך באימונים?

להתאמן, להתאמן, להתאמן 🙂

 

קרה שנאלצת השתמשת בידע שלך למטרת הגנה עצמית?

כפי שאני רואה זאת, המטרה העליונה באייקידו היא לפתח אינסטינקטים על מנת לזהות סיטואציה מאיימת בטרם התרחשה ולא להימצא שם.
לשמחתי עד כה הצלחתי במשימה…

 

מה הגישה שלך לגבי אימוני הנשקים באייקידו ג'ו (מקל) ובוקן (חרב): התירגול מקנה ידע לשימוש בנשקים אלו או רק לצורך למידת הגנה והתמודדות עם נשקים?

אני מאמין שהתירגול בנשק מסייע לריכוז, ללמוד להרפות את הגוף, עוזר בפיתוח יציבה נכונה והשלמה לתנועת האייקידו ביד ריקה.

 

אייקידו עבורך מכיל פן רוחני?

במידה מסויימת…

כאשר מתאמנים לאורך זמן ובהדיקות, יש שילוב בין תחושה טובה מאוד לניקוי רוחני המלטש את האופי. המקום הזה בעיני הוא רוחני.

 

המורה שלך לאייקידו, יושימיטסו ימהאדה סנסיי למד מגיל 17 בהומבו דוג'ו ביפן, ולמד ישירות מאו-סנסיי.

למדת אצלו מספר שנים בדוג'ו בניו-יורק, האם חשת בהבדלים מהותיים באייקידו שלו מאייקידו שראית לפני כן?

בכל דוג'ו עיר או ארץ סגנון האייקידו שונה אך העקרונות זהים, יחד עם זאת סגנון האימון בניו יורק אייקיקאי ייחודי במיוחד…
זכיתי להטמיע בסגנון שלי את מה שקיבלתי מ-3 מורים בכירים מאוד בעולם, כאשר שניים מהם תלמידיו הישירים של ממציא האייקידו, והמורה הנוסף – תלמידם. אני לא חושב שזה קיים בכל דוג'ו בעולם.

ייחודו של הדוג'ו בו למדתי בניו יורק בכך שהוא מצליח לשלב את הסגנון המסורתי, והינו דינמי ומאתגר כאחד.
עד היום טרם נתקלתי בסגנון אימון כזה ,למעט בדוג'ו שלי "אייקידו אסלן ישראל"…  הקו המנחה הוא פחות לדבר, יותר להתאמן ולתת לסגנון שלך לבקוע מתוכך.

ימאדה סנסיי חינך אותנו ללמידה עצמית עם משמעת עצמית גבוה, יצירתיות, למקסם את העוצמה הפנימית בך שלא ידעת שקיימת.

את הרוח הזו אני מעביר הלאה, זאת רוח המשלבת הנאה באימון דינמי, יצירתי ומסורתי.

 

איך התחלת את הדרך בניו יורק, היו קשיים בהתחלה?

אני יכול לספר שהגעתי לניו יורק עם צמא גדול לידע, רצון ונחישות ועם מעט מאוד אמצעים.

 

הייתי עובד למחייתי בבוקר על מנת שאוכל לכלכל את ימי בדוג'ו.

אתה מסיים 4 שעות אימון ואין לך כוח לעלות את המדרגות מעץ הרעועות לדירת סטודיו בניו יורק.

 

הייתי קם ב 5 בבוקר, מתפלל, נוסע לעבודה בקור החד והדוקר של האי, מנסה לא להירדם בעבודה באמצע היום מעייפות האימונים, ומתייצב ב-15:30 לעוד יום מהנה ומאתגר, ופוגש מתאמנים מכל רחבי העולם.

 

לחצו כאן ליצירת קשר עם סנסיי יצחק לוי אסלן