טיפוח הבריאות דרך צִ'י-גוֹנְג: ארבע שיטות טוּ-נַא

גִ'יָאוֹ גוּאוֹ-רוּאֵי כתב בספרו "טיפוח הבריאות דרך צִ'י-גוֹנְג" [1]:

"צִ'י-גוֹנְג [2] ויָאנְג-שֶנְג [3] הם מושגים מהתרבות ומהמדע הסיניים המסורתיים, שניהם בעלי משמעויות רחבות. במובנו הרחב המושג צִ'י-גוֹנְג כולל מגוון מטרות: שמירה על הבריאות, טיפוח כוח החיים, שיפור ביצועים אומנותיים, צִ'י-גוֹנְג רפואי, צִ'י-גוֹנְג כאמנות לחימה ועוד.

 

גם המושג יָאנְג-שֶנְג כולל שיטות ותיאוריות התואמות אותן, לדוגמה: אורח חיים נכון, תזונה, רפואה, אימון הגוף והנפש, טיפוח יכולות מנטליות ועוד… שיטת הצִ'י-גוֹנְג היא שיטה לטיפוח פנימי-עצמי. בעזרת תרגול צִ'י-גוֹנְג הגוף משתנה מתוכו. נקודה זו חשובה ביותר. הדרישה באימון היא לאפשר לכוח שנמצא בגוף האדם להיפתח ולפרוח מבפנים".

מונח נרדף לשני המונחים הללו הוא טוּ-נַא גוֹנְג [4], מילולית: "מיומנות פליטה ובליעה", מונח המאגד טכניקות נשימה דאואיסטיות ומתכתב עם טיפוח העצמי. יש המדייקים מונח זה בהתייחס לביטוי "לפלוט את הישן ולבלוע את [הצ'י] החדש [5]". לאחרונה אני חוקר את ההיסטוריה של אמן לחימה בסגנון שִׂינְג-אִי צ'וּאַן בשם לִי גוּאֵי-צַ'אנְג [6] , יליד מחוז שַאנשִׂי, שנת 1914. הספר "ארבע שיטות טוּ-נַא של לִי גוּאֵי-צַ'אנְג" הוא נשוא המחקר העיקרי.

האם שיטת תרגול זו שונה משיטות "מיומנות פנימית", או בסינית: נֵיי-גוֹנְג [7] החביבות כל כך על אמני לחימה סיניים?

כשלִי גוּאֵי-צַ'אנְג היה בן שלוש-עשרה הוא החל ללמוד מהמורה דוֹנְג שִׂיוּ-שֶנְג [8], ממנו למד בשנים 1927-1936.

דוֹנְג היה נצר לשושלת רופאים ידועה מנפת טַאיגוּ שבמחוז שַאנשִׂי. הוא למד החל מגיל צעיר מאוד מאביו אמנויות לחימה ורפואה, את סגנון שִׂינְג-אִי קונג פו ממספר מורים ואת סגנון בַּא-גוּאַה קונג פו מסוּן לוּ-טַאנְג [9]. בשנת 1914 עבר לעיר טִיאֶנְגִ'ין במטרה ללמוד עם המורה הידוע לִי צוּן-אִי [10].

הוא ערך והרחיב את ספרו של לִי צוּן-אִי, הוסיף גישות ורעיונות בנוגע לשיטות אימון ודמותו המוסרית של התלמיד.

לאחר פטירתו של אביו עבר לבֵּייגִ'ינְג, שם עסק יחד עם אחיו בממכר עתיקות וברפואה. כשהתבגר בילה את מרבית זמנו בנדודים בצפון סין בלימוד והוראת אמנויות לחימה וטיפול בחולים שונים. בשנת 1918 שב לעיר טָאי-יוּאַן שבמחוז שַאנשִׂי שם שימש כמרפא וראש מחלקה בבית חולים מקומי. דוֹנְג נפטר בשנת 1938.

לִי גוּאֵי-צַ'אנְג חש שלאמנות השִׂינְג-אִי יכולות להיות צורות ביטוי שונות ואיזון בין מוצק ורך, המתבססים על הידע הקודם של כל אמן לחימה, המבנה הפיזי והאופי המייחד כל אדם.

גם הוא וגם המורה שלו דוֹנְג היו בעלי מבנה צנום, לפיכך השתמשו יותר בתנועות מעודנות מאשר במסת גוף. בשנת 1930 לאחר ניפויים ובחינות כניסה קפדניות בהן זכה לציונים מעולים, לִי גוּאֵי-צַ'אנְג התקבל לקבוצה שלימדה ואימנה את הצבא הסיני במחוז שַאנשִׂי. האחראי העליון של הקבוצה היה המורה דוֹנְג שִׂיוּ-שֶנְג.

 

לִי גוּאֵי-צַ'אנְג המליץ על תרגול טָאי-גִ'י צ'וּאַן בנוסף לאמנויות לחימה אחרות. המיומנות שלו בתרגול המכונה "פושינג הנדס" זכה לשבחים רבים, ותואר בידי תלמידו סוֹנְג גְ'ה-יוֹנְג [11]:

"בתרגול טוּאֵי שוֹאוּ [12] המורה לִי גוּאֵי-צַ'אנְג יזם הפקת כוח לעתים רחוקות. הוא עקב אחר העקרונות הכוללים הצמדות, הדבקות, ומעקב. הוא נהג לשלוט בנתיב הכוח של בן הזוג, התרחב והתכווץ, הופיע ונעלם. לעתים נצמד, לעתים "הלך משם". ניתן היה לחוש את כלל הפעולות דרך מגע ידיו".

 

בספר "ארבע שיטות טוּ-נַא של לִי גוּאֵי-צַ'אנְג" מתואר כי ארבעת החלקים של תבנית טוּ-נַא מתבססים על ההתנסות של לִי גוּאֵי-צַ'אנְג בתרגולי צִ'י-גוֹנְג ונֵיי-גוֹנְג שונים, השניים הראשונות מיוחסות לנזיר ההודי בּוֹדְהִידְהַרְמָה:

אִי גִ'ין גִ'ינְג [13]: "כתב המופת של תמורות הגידים והשרירים". תבנית תרגול מיוחדת לזיכוך רגשות והיא עושה שימוש במדיטציה, צליל ומנחי גוף בכיווץ איזומטרי כאימון התנגדות במהלכו השריר אינו משנה את אורכו וללא שינוי במצב המפרק.

שִׂי סוּאֵי גִ'ינְג [14]: "כתב המופת על טיהור מח העצמות", שלימד את הנזירים כיצד להשתמש בצִ'י שלהם על מנת לחזק ולתחזק את זרימת הדם, חוסן בריאותי ומערכת העצבים. ההנחה היסודית הייתה שגוף ונפש בריאים תורמים להתקדמות בדרך להארה והשקטת המחשבה. היות והן הכתב והן התרגול אינם בנמצא, לא ברור כלל וכלל כיצד למד זאת מר לִי גוּאֵי-צַ'אנְג.

שָאוֹלִין ווּ-שִׂינְג רוֹאוּ-שו [15]ּ: "טכניקות רכות של חמשת המעברים של דרום שָאוֹלִין", תרגול אותו למד לִי גוּאֵי-צַ'אנְג מהמורה דוֹנְג שִׂיוּ-שֶנְג, שהחל בעצמו ללמוד שיטה זו החל בשנת 1901 מהמורה לִי גְ'ה-יִינְג [16] אשר ניהל עסק לאבטחה בבֵּייגִ'ינְג, והתפרסם בעיקר בליווי ואבטחת סחורות מבֵּייגִ'ינְג למנצ'וריה.

על-פי המסורת שבעל פה שיטה זו עברה במשפחת לִי במשך שלושה דורות, החל מזמנו של לִי אֶן-יוּאַן [17]. תחילתה של השיטה בנזירים שנמלטו מ"מנזר שָאוֹלִין הדרומי [18]". נזיר נמלט שקיבץ נדבות ונתקל בלִי אֶן-יוּאַן ובסופו של דבר לימד אותו את השיטה. אני לא נכנס לזה לעומק, רק אציין שהצהרה זו בעייתית ביותר, וזאת בלשון המעטה.

המורה דוֹנְג הפיץ את השיטה באזור נפת טַאיגוּ והשאיר לתלמידיו חיבור כתוב אודות עיקרי השיטה. שיטה זו מוגדרת כ"מיומנות פנימית", או נֵיי-גוֹנְג, השמה דגש על השפעת התנועות על אברי ורקמות הגוף. כפי שניתן לראות בסרטון, הבסיס כולל תנועות המכונות "חמש כפות ידיים", שמתרגלי טָאי-גִ'י לא יתקשו לזהות אותן:
טוּאוֹ – לתמוך, טוּאֵי – לדחוף, יוּן – [ידי] ענן, נִיאֶן – להרחיק, מוֹ – לשפשף [19].

בסרטון המצורף נראים הדמות המרכזית של החיבור, מר לִי גוּאֵי-צַ'אנְג ותלמידו מר סוֹנְג גְ'ה-יוֹנְג, מתרגלים את "טכניקות רכות של חמשת המעברים של דרום שָאוֹלִין". בפתיח – תרגול חמש כפות הידיים.

 

אז איך מתרגלים את הטוּ-נַא?

עקרונות הליבה המתוארים בספר כוללים בעיקר את בניית הצִ'י ב"שער החיים" , סינית: מִינְג-מֵן [20], על מנת שיוכל לנוע במחזוריות לפנים ולאחור, כאילו רוח עדינה מנשבת ומניעה, מיומנות המכונה גם "נשימה עֻבָּרִית" או "נשימת גוף מלא".

אז מהו אותו "שער חיים"? בקו המותן על עמוד השדרה נמצאת נקודת דיקור שנקראת בסינית מִינְג-מֵן. פרוש הסימנית "מֵן" הוא שער, ובנוגע ל"מִינְג" השם ניתן בכתבי הרפואה הסינית בגלל מיקומו בין שתי הכליות, שמהוות בראייה הסינית את המרכז האנרגטי בגוף. מִינְג-מֵן מתואר כסָךְ שתי הכליות. בהקשר זה "שתי הכליות" מתייחס לכליית יִין וכליית יָאנְג, כאשר תפקיד היִין לקרר, לווסת, להזין, ותפקיד היָאנְג לחמם, לשפעל, לגרום למחזוריות, לייבש.

 

האם אכן תרגול טוּ-נַא כפי שמופיע בספר אכן שונה ומיוחד? האם מדובר על "תרגול הרבה יותר עוצמתי מצִ'י-גוֹנְג"?

אני מעט ספקן, אך אין לי תשובה חד משמעית. מה שברור הוא שמדובר במִצְרָף של חלקים שונים.

הדבר מציף את כל נושא המסורתי / משמר אל מול המחדש. יש האומרים כי אין לסטות כִּמְלוֹא הַנִּימָה ממה שלימדו אותנו האבות הקדמונים. יש המתייחסים לפתגם הלטיני "ננסים עומדים על כתפי ענקים או ננסים יושבים על כתפי ענקים", מטפורה מערבית שמתייחסת להכרה בהישגים החשובים של העבר כבסיס להתקדמות האינטלקטואלית בהווה. לטעמי אין כאן שחור או לבן. כולנו מקבלים ידע, מסירים, מוסיפים, מעבדים, מערבלים. האם ניתן לומר שזהו שכפול של מה שלמדנו?

 

שירה הוראתית של לִי גוּאֵי-צַ'אנְג אודות תרגול המיומנות:

טיפוח התמצית (גִ'ינְג) הופך לבסיס הכוח הרוחני
צ'י מטפח את הרוח (שֶן), מטפח את המיומנות, את הדרך (דָאוֹ), רואה את האמת של השמים

טיפוח הדַאן-טִיאֶן על מנת להגיע לחיים ארוכים ויקרי ערך
הדבר שווה יותר מחמש מאות ק"ג (אלף גִ'ין) של זהב צהוב

לשמים יש שלושה אוצרות: השמש, הירח והכוכבים
לאדם יש שלושה אוצרות: מים, אש ורוח

הגִ'ינְג מלא ואין בו דליפות
הצ'י מלא , אתה אינך רעב
השֶן מלא, אין צורך לשכב אַפְּרַקְדָּן

 

 

1. Jiao Guorui 焦国瑞. Youfa suikong gong 诱发随控功 (Health Promotion through Qigong). Beijing: Huaxia chubanshe, 1997.
2. qigong 氣功
3. yangsheng 養生
4. tuna gong 吐纳功
5. tugu naxin 吐古納新
6. Li Guichang李桂昌1914-2000
7. neigong 内功
8. Dong Xiusheng董秀升a.k.a Dong Jun董俊1882-1938
9. Sun Lutang 孫祿堂 a.k.a Sun Fuquan 孫福全1861-1933
10. Li Cunyi 李存義 a.k.a Li Zhongyuan 李忠元 1847-1921
11. Song Zhiyong 宋志勇
12. tuishou推手
13. Yijinjing 易筋經
14. Xisuijing洗髓經
15. Nan Shaolin Wuxing Rou Shu南 少林 五行柔術 a.k.a Nan Shaolin Rou Shu
16. Li Zhiying
17. Li Enyuan
18. Nan Shaolin Miao 南 少林 廟
19. Wu Zhang 五掌：Tuo 托 / Tui 推 / Yun 云 / Nian 撵 / Mo摩
20. ming men命門