ילנה גלקר מלמדת קונג פו לילדים, נוער בקריית גת, וטאי צ'י למבוגרים. ילנה עלתה לארץ בגיל צעיר ועם אהבה גדולה לאומנויות לחימה ובשנים האחרונות מספר תלמידים ותלמידות שלה זכו במדליות זהב באליפויות אירופה ב-וושו.
חוג וושו קונג פו "אושו" בקרית גת
ילנה, נשמח אם תספרי לנו מה הוביל אותך לעולם הקונג פו?
התחלתי להתאמן באושו בסביבות הגיל 9 ברוסיה בעיר סורגוט שבסיביר.
לפני שהגעתי לאושו, הספקתי להתנסות בחוג ריקוד ובענף ההתעמלות קרקע מכשירים שגם הם תרמו לדעתי להתפתחות הספורטיבית הראשונית שלי. בשנות ה-90 אושו התחיל להתפתח ולצבור תאוצה בברית המועצות לשעבר. זה היה משהו שונה ומעניין. ובעיר סורגוט בה גרתי נפתחו מספר קבוצות לילדים ומבוגרים גם כן וכך הגעתי לאושו. בגלל קרבה יחסית לסין הגיעו אף מאמנים סינים לאמן ולהדגים וכך זכיתי להכיר את האושו במיטבו עוד אז בשנות ה 90.
ואחרי העליה לארץ יכולת להמשיך באימונים?
כשהייתי בת 11.5 עליתי לארץ והתגוררנו באשקלון, ולשמחתי התאמנתי שם כשנה אצל המאמן יעקוב ורחובסקי שעד היום מלמד קונג פו קרבי באשקלון.
תקופה קצרה לאחר מכן, בגיל 13, הגעתי להתאמן ברחובות אצל המאמן אלכסנדר פרנקל, שהקים את "התאחדות אושו (קונג פו) בישראל". המשכתי ללמוד אצלו ולהתאמן עד סיום הצבא, כיוון שהוכרתי כספורטאית מצטיינת יכולתי להמשיך להתאמן ולהתחרות. זה כלל הרבה נסיעות מקרית גת לרחובות, אימונים כמעט יומיים ומחנות אימונים. באותה התקופה הייתי גם לאחת הספורטאיות המייצגות את נבחרת ישראל בוושו, דור ראשון בארץ בין השנים 1993-2000.
במועדון ברחובות התחלתי גם לאמן בשנת 1998, עד שפתחתי את המועדון שלי לקונג פו בקריית גת בשנת 2000.
מאחורייך למעשה הרבה השתתפויות בתחרויות בינלאומיות בתחום הוושו, נשמח לשמוע עוד על החוויות שלך בזירה התחרותית…
התחרות הרצינית הראשונה בה השתתפתי היתה אליפות עולם בשנת 1994 בארצות הברית, שם הגעתי למקום 7 בסגנון דאו (חרב עבה).
לאחר מכן מדי שנה השתתפתי באליפויות אירופה שהתקיימו בארצות שונות כמו טורקיה, איטליה, יוון והולנד.
בתחרויות אלה הייתי מתחרה בשלוש סגנונות: צ'אן סואן, דאו (חרב עבה), ו-"גון" (מקל) וזכיתי פעמים רבות במדליות כסף או ערד, בכל הסגנונות.
השתתפתי באליפות עולם נוספת באיטליה וגם שם נכנסתי לעשר הראשונות בסגנון דאו. בשנת 2000 הייתי במחנה אימונים בסין, למדתי עוד שני סגנונות והשתתפתי בטורניר בינלאומי בבייג'ינג, שם לאחר הרבה שנים של עבודה רבה, הגיעה מדליית הזהב המיוחלת!
את שומרת על לוח זמנים מלא עם המון אימונים לילדים, נוער ומבוגרים בקונג פו, טאי צ'י ועוד… עם כל זה את מספיקה גם לקיים תרגול אישי?
בשגרה הרגילה שלי אני מעבירה כ-7 שיעורי טאי צ'י בשבוע שזה אחד הסגנונות. באימונים אני מבצעת הכל יחד עם התלמידים כך יוצא שאני מתאמנת 3 פעמים בשבוע כשעה וחצי בטאי צ'י.
במהלך אימוני אושו אני משתדלת להדגים לתלמידי הצעירים את התנועות.
לעתים אני מרגישה שבשגרה העסוקה של העבודה כמאמנת לא תמיד באמת יש לי זמן ואנרגייה להקדיש אימונים לעצמי וזה משהו שאני שואפת לשנות בעתיד.
ילנה גלקר מתרגלת טאי צ'י
נשמח לשמוע מה מספק לך השראה? באומנויות לחימה ובכלל
מה שמספק לי השראה זה מספר דברים בעבודתי. לראות איך תלמידים שלי שאני מלמדת לאורך שנים חלקם מגיל 4.5 ועד גיל צבא – גדלים, משתפרים, מתחזקים, מתעצבים דרך האושו בגוף וברוח. מתמקצעים ומקבלים מיומנויות מדהימות, ואף מגיעים להישגים גבוהים כמו השתתפות וזכיות באליפויות אירופה.
להעביר את הידע ולראות את תלמידי נהנים מהדרך, מבצעים תרגילים מורכבים ומגיעים לתוצאות, זה מאוד מרגש.
כמו כן, אושו זה ענף בו קיימים הרבה סגנונות מודרניים ומסורתיים. הענף כל הזמן מתפתח מבחינת האלמנטים החדשים ושואף להפוך לאולימפי. עד היום אני לומדת סגנונות ואלמנטים חדשים כדי להעביר אותם לתלמידי וזה מרגש שעד היום אני מתמקצעת, מבינה ויודעת יותר לעומק את האושו עם כל הרב גוניות של הענף.
בנוסף, אני מאוד אוהבת את העבודה עם קבוצות מבוגרים וגיל הזהב. קבוצות אלה לא מתחרות בסגנונות קונג פו מודרניים אלה לומדות טאי צ'י שלמרות היותו גם סגנון תחרותי מבוצע בסין על ידי המונים בעיקר למטרות בריאותיות ואיזון גוף נפש.
לעתים קרובות אני שומעת מתלמידי המבוגרים ואפילו מבוגרים מאוד (80+) איך הטאי צ'י "החזיר אותם לחיים", "עזר להשתקם אחרי ניתוח" "גרם להירגע ולעשן פחות" ועוד ועוד מילים שממנפות אותי להמשיך וללמד קהל נהדר שכל כך זקוק לתנועה וכל כך יודע להעריך את זה.
בעולם הקונג פו יש המון כלי נשק מסורתיים, מחרבות שונות, מקלות, חנית ועוד… כמה כלי נשק מסורתיים את מלמדת? יש נשק קונג פו מסורתי שמועדף עליך במיוחד?
בצעירותי כשהייתי מתחרה התמקצעתי לעבוד עם חרב דאו (חרב עבה) ומקל. ועד היום אני מרגישה הכי חזקה בהם כמובן.
לאחר מכן , למדתי חרב דזאן כפולה (חרבות דקות – עבודה עם שתי ידיים במקביל). כשהתחלתי ללמד, המשכתי להתמקצע על מנת ללמד את תלמידי וכך למדתי חנית, חרב דזאן, חרב דאו כפולה, פוד או (מקל עם חרב למעלה) , חרב נאנדו, סכינים, מניפה.
תלמידת קונג פו של ילנה מתאמנת עם שתי חרבות
בכל סוגי נשקים אלה אני עדיין לומדת ומשתפרת ביישום הדקויות, החידושים וטכניקות מתקדמות. כלי הנשק המועדף שלי היה ונשאר חרב דאו.
זו חרב שמציגה את רוח הלוחם במיטבו וגם מבחינה רוחנית היא מסמלת עבורי את ה"דאו" – "הדרך" בה בחרתי ללכת. כלומר להמשיך להיות בתחום אומנויות הלחימה, הרוח והחיבור לפילוסופיה הסינית.
האם היו מקרים בהם נאלצת להשתמש בידע שצברת, להגן על עצמך או על אחרים?
לשמחתי לא היה לי צורך ממשי להתגונן מאף אחד. אולי רק לענות על האמירה הנדושה "כלומר לא כדאי להתעסק איתך?" ששואלים עד היום.
עם זאת, כשהייתי צעירה יותר, בימי בית הספר, הרגשתי שזה נותן לי המון ביטחון, הייתי בשיא הכוח והכושר וידעתי תמיד שאדע להגן על עצמי במידת הצורך. לדעתי עצם העובדה שכולם ידעו במה אני עוסקת הרחיק ממני עושי צרות רבים.
את מרגישה צד רוחני לעיסוק שלך באומנות לחימה?
כמובן, אושו מבוסס על פילוסופיה סינית עמוקה, על הרוחניות שבאושו ניתן לכתוב ספר שלם.
עבורי כל סגנון אושו מוציא ממך איכות אחרת אחר מבחינה רוחנית.
לדוגמא, כל הסגנונות המודרניים והמסורתיים שהם מהירים בביצוע, מחייבים הדגמה של "רוח הלוחם". כלומר, הביצוע טוב חייב לשדר לחימה, נחישות, ביטחון ולא רק "תנועה יפה". המרכיב של "רוח לחימה" מתבטא גם בציון של המתחרה. ביצוע סגנונות כאלה מחזק את הביטחון העצמי, ואת כוח הנחישות של המתרגלים. מבחינת הפילוסופיה הסינית זה אלמנט האש.
בסגנונות הנחשבים פנימיים כגון טאי צ'י, בה-גואה, למרות שהם גם תורות לחימה, מתבטא יותר הצד ההפוך – הרכות, הגמישות ,הזרימה, יכולת ריכוז פנימית, מדיטציה תוך כדי תנועה. ביצוע סגנונות כאלה מחבר את המתרגל לעצמו, תורם לגמישות גם במחשבה, גורם לשקט ורוגע פנימי. אלמנט המים בפילוסופיה הסינית.
כמו שהפילוסופיה סינית מבוססת על עיקרון היין והיאנג. בכל סגנון באושו, יש כוח ויש רכות והאיזון בין הצדדים מתבטא בצורה ייחודית לסגנון. בזמן ביצוע, המתרגל מגלה משהו על עצמו בכל סגנון בדרך שונה.
כמו שאנשים שונים – סגנונות האושו שונים. גם ברמה בסיסית של לימוד כבר יש חלוקה מסוימת של התאמת סגנונות לפי מבנה גוף ואופי התלמיד. ברמות יותר מתקדמות מתאימים סגנונות לתלמיד בצורה יותר אינדיבידואלית, זה משהו ייחודי לאושו.
מאיזה גיל מתאים לילדים להצטרף לחוג קונג פו? …ילדים בגיל צעיר מתאמנים גם עם כלי נשק כמו מקל, חרב וכו'?
אני מפעילה קבוצה מיוחדת לילדים קטנים וניתן להירשם מגיל 4-5. עבודה עם חרב מתחילים בדרך כלל עם ילדים שכבר למדו בסיס של וושו, למדו סגנון בסיסי צ'אן סואן עם רמת ביצוע טובה יחסית. ואז מתחילים ללמוד נשק קצר או ארוך.
הכי צעירים שמתחילים חרב זה אותם ילדים שהתחילו בגיל 4 או 5 ואז לקראת סוף כיתה א' או ב, לאט לאט יכולים להתחיל ללמוד גם חרב. בכל מקרה זה גם מאוד אינדיבידואלי ותלוי בקצב התקדמות אישי.
אושו מחייב בסופו של דבר גישה אישית לכל תלמיד ולכן עם כל ילד בהתאם לגיל ורמה, מחליטים מה אפשר ללמד ומתי.
בענף הוושו מתקיימות תחרויות ארציות ובינלאומיות רבות באירופה וסין מדי שנה,
את מעודדת תלמידים ותלמידות שלך להשתתף בתחרויות?
כל הילדים כולל מתחילים, יכולים להשתתף בתחרויות ארציות כבר מהשנה הראשונה שלהם בהתאם למה שלמדו. לכן כולם מתחילים להביא הצלחות קטנות ברמה הארצית. באליפות ישראל משתתפים תלמידים ותיקים יותר שיודעים לבצע תבניות בשלמותם ברמה טובה.
התלמידה הראשונה שלי שהגיעה לאליפות אירופה וזכתה במקום הראשון בסגנון וודאן עם חרב דקה היא רוני בן דום (בגיל 15). ולאחר שנתיים זכתה גם במדליית ערד כשהייתה בת 17. היא הייתה עם מוטיבציה מאוד גבוהה ואפשר להגיד שפילסה את הדרך לבאים אחריה.
לאחר מכן תלמידים צעירים שלמדו אצלי כמו דוד גיטין, אריקה קוגן ויעל גלקר (שהיו רק בני 9) ורון פלדמן (אז בן 12) השתתפו באליפות אירופה שהתקיימה בגיאורגיה. אריקה זכתה בשתי מדליות ערד בסגנונות מסורתיים, באדזי ומניפה.
וההצלחה האחרונה שלנו משנת 2019 – תלמידתי כרמל אוקון בת ה-18 הייתה הראשונה שזכתה במדלייה בין הבוגרים במדליית ערד בסגנון שאולין דזאן (חרב דקה סגנון שאולין).
אציין שרוני בן דום וכרמל אוקון שתיהן בנות שעברו איתי דרך ארוכה מהילדות ועד הצבא, הן ספורטאיות מצוינות שגם אימנו ועזרו לגדל את הדור הבא במועדון. ההצלחה שלהן באליפות אירופה הייתה חשובה ומשמחת במיוחד.
מה המוטו שלך?
בחיים באימונים ובכלל אני מאמינה ב: "כל דבר בעיתו ולכל אדם דרך משלו."
ציטוט הכי קרוב לזה שמצאתי הוא מהתנ"ך "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת שמיים".
ליצירת קשר עם ילנה גלקר לחצו כאן
