קראטה ללא גבולות: ראיון עם אורי וולף "לא מוותר על אף תלמיד"

אורי וולף סנסיי מלמד קראטה ברחובות והפך לשם דבר באיזור הדוג'ו שלו.

הוא חי ונושם אומנויות לחימה: מלמד קראטה 6 ימים בשבוע, מתרגל גם עם הילדים שלו בבית וחי את דרך הקראטה כל יום ויום.

תפסנו אותו לשיחה קצרה על הדרך שלו בקראטה, מההתחלה ועד היום.

---

 

אורי סנסיי, מה הוביל אותך לעולם אומנויות הלחימה?

כילד הייתי מקבל הרבה מכות… מילדים בבית הספר, אבל גם מהאחים הגדולים שלי. אמא שלי ז"ל רצתה לחזק לי את הגוף ואת הבטחון העצמי.

כשהייתי בכיתה ב' ולא הרבה אחרי שהורי התגרשו, אימי רשמה אותי לחוג קראטה. הייתי שם מספר חודשים ועזבתי. לא התחברתי לגישה של המורה..

מאוחר יותר כשהייתי בכיתה ד' יצא הסרט קראטה קיד הראשון והמקורי. הסרט הדליק אותי וכמו רבים אחרים מצאתי את דרכי לדוג'ו, הפעם דוג'ו אחר וסנסאי אחר. מצאתי בית חדש.

 

מי היו המורים העיקריים שלך בדרך?

המורה השני שלי לקראטה – חואן קרלוס סוייפר – אצלו התחלתי ללמוד אצלו בכיתה ה', היה האחראי המרכזי לרצון שלי להתמיד בקראטה.
הוא לימד אותי מהי טכניקה בסיסית טובה ויציבה. עם השנים וההתמדה הבנתי שזה חלק בלתי נפרד מחיי.

בהמשך בהיותי בארה"ב (גרתי שם 7 שנים) הכרתי את המורה הנוכחי שלי לקראטה מייקל ג'יי רוזאטי סנסאי. אני תלמיד שלו משנת 1999.

הוא לימד אותי איך לפרק לגורמים, מה עובד ומה לא, וחיבר לי את כל מה שהכרתי בצורה ברורה להגנה עצמית ישימה.

 

 

ובמקביל, עדיין בניו יורק, התאמנתי בג'ו ג'וטסו יפני אצל מייקל קלנדרה סנסאי. לימוד שחידד לי מאוד דברים שלמדתי עם רוזאטי סנסאי.

המורה האוקינאווי שלי משנת 2013 – קאטסוהיקו שינזאטו סנסאי, מלמד אותי איך לחבר תנועת גוף נכונה לכל המכלול של הדברים בהם אני עוסק.

 

איך מצאת את המורים שלך באותם הימים, הרבה לפני עידן האינטרנט?

סיפור מעניין 🙂

כשגרתי בארה"ב ורציתי למצוא מורה לחזור ולהמשיך להתאמן, התחלתי לחפש בית ספר לקראטה אוקינאווי מסגנון שורין ריו.

לאחר תקופה שלא מצאתי, החלטתי להכנס לשאול בבית ספר לטאיקוונדו שהיה בדרך לעבודה שלי אם הם יודעים איפה אני יכול למצוא קראטה אוקינאווי.

נכנסתי לבית הספר לטאקוונדו ומיד הגיע תלמיד בכיר והכניס אותי למשרד של המורה הגדול. למרות שרק רציתי לשאול שאלה, הזמין אותי לשבת ולהמתין למורה.

סירבתי בנימוס להצעתו לשבת. החדר היה עצום בגודלו וגדוש גביעים, מדליות ותעודות על הקיר. היה שולחן גדול מעץ כהה עם כסא מנהלים גדול מאחוריו.

 

אחרי מספר דקות נכנס המורה הגדול מחכך את ידיו כי הנה הוא הולך לרשום עוד תלמיד לדוג'ו שלו. אני ביקשתי את סליחתו ושאלתי אם הוא יודע היכן אני יכול למצוא מורה לקראטה אוקינאווי.

המורה דפק בחוזקה על שולחן העץ ואמר לי במבטא קוריאני "go look yellow pages" (לך תחפש בדפי זהב).

מי שלא יודע איך זה היה פעם… "דפי זהב" היה ספר טלפונים – ספר בו מופיעים מספרי טלפון של תושבי העיר ושל עסקים.

זה בדיוק מה שעשיתי, כך מצאתי את רוזאטי סנסאי, והשאר היסטוריה.

 

ומה דחף אותך לרצות ללמד אחרים?

הרצון ללמד אחרים נבע מתוך ההבנה שאני פשוט יודע להעביר את הידע בצורה טובה, שאני שם לב לפרטים ושאני נהנה מזה.

כמובן שבדרך היו כל מיני אנשים שעזרו לי להבין שזה משהו שאהיה בו טוב, ושאני חייב להדריך.

 

 

נשמח לשמוע קצת על התלמידים שלך בדוג'ו…

התלמידים שלי מגוונים מאוד…
אני מלמד ילדים בני 4 בגן טרום-חובה, ילדי גן חובה, ילדי יסודי, נערים וגם בוגרים.

עבורי כל תלמיד ותלמידה זה עולם ומלואו, כל אחד ואחת מהן צריכים דגש על דברים שונים.
כולם מקבלים את מה שהם צריכים, וכולם נהנים להתאמן יחד.

אחד הדברים שחשוב לי כמדריך להעביר הלאה, זה את הכייף שבאימון… אם כייף להתאמן אני אבוא שוב.

 

כך תלמידים ממשיכים שנים רבות, בהנאה רבה, וכך גם אני נהנה ללמד.

כמובן שלא תמיד הכל ורדים ושושנים… יש תלמידים שלא מתאים להם, שלא מצליחים לנהוג לפי הכללים,
ואז הם גם מאבדים עניין והנאה בתרגול ובסופו של דבר לצערי גם לא ממשיכים להתאמן.

 

נשמח אם תוכל לשתף סיפור הצלחה של מתאמנים אצלך בדוג'ו…

לשמחתי יש לי הרבה תלמידים על הספקטרום האוטיסטי, שילוב מוצלח של כל אחד מהם בקבוצות, מבחינתי זה סיפור הצלחה גדול שחשוב לי מאוד.

אילו הייתה לך אפשרות, איזו אומנות לחימה נוספת היית רוצה ללמוד היום?

האבקות
קרקע (BJJ) – לחזור להתאמן באופן סדיר
ארניס – לחזור להתאמן

 

יש לך איזו דרך או גישה אישית לגבי כושר וכו' – אותה אתה מיישם לשמור על בריאות הגוף והנפש?

הדרך שלי בתזונה אומרת שהאכילה צריכה להיות מאוזנת, משביעה ומהנה. בלי קיצון ואיסורי אכילה חמורים כי זה יוצר חסכים. אני נמנע מסוכר לבן, מקמח לבן, מחומרים משמרים ומחומרי טעם וריח.

הדרך שלי בתחום הכושר היא כמה שהגוף יכול ועוד קצת. רק ככה מצליחים להתקדם ולהתפתח.

כמובן שיש לשים לב ולהיות קשובים לגוף כדי להמנע מפציעות.

 

לעשות כל יום אימון אחד לפחות תוך כדי מתן מנוחה מספקת לגוף.

 

כשאני מתאמן אני עושה גם מדיטציות שעוזרות לי לשמור על בריאות הנפש, בנוסף לאימונים שפורקים אותי ומאפשרים לי להיות רגוע ומאוזן.

 

נשמח אם תשתף אותנו מה המוטו האישי שלך?
ואם יש ציטוט אהוב שנותן לך השראה או מנטרה לתלמידים?

המוטו שלי הוא:

אני לא מוותר לתלמיד,
אני לא מוותר על תלמיד,
אני לא מוותר לעצמי.

 

אחד הציטוטים האהובים עלי הוא של ארנולד שוורצנגר:

"you can't climb the ladder with your hands in your pockets"

בעברית: "אתה לא יכול לטפס על סולם עם ידיים בכיסים"

מנטרה שאני בדרך כלל אומר לתלמידים:

התמדה היא המפתח להצלחה, תתמיד ותצליח.

זה בסדר לא להצליח,
זה לא בסדר להפסיק לנסות.

 

אתה מלמד גם קובודו, תוכל לספר לנו איזה כלי נשק לומדים אצלך בדוג'ו?

באימונים שאנו עושים בחוץ בכל יום שישי אנחנו מתאמנים עם עם בו (מקל ארוך באורך 6 אמות מידה של שאקו – 30.2 ס"מ) וגם כלי נשק מסורתיים מאוקינאווה כמו: סאי, טונפה, נונצ'אקו.

 

יש כלי נשק מסורתי שאהוב עליך במיוחד?

השימוש בכלי נשק מעניין אותי מאוד!

אין לי כלי נשק מועדף. לכל כלי נשק יש את הייחוד שלו. אני נהנה להתאמן עם כולם.

 

אני במיוחד נהנה מהעובדה שהחלטתי להתחיל לקיים שיעורי קרבות עם כלי נשק. זה ממש מדליק וכייף.

אמנם זה מצריך מיומנות ורמה בסיסית כדי להתחיל, אבל זה כייף גדול וכל מי שעושה את הקרבות עם הנשקים ממש נהנה מזה.

 

היו מקרים בהם תלמידים שלך השתמשו במה שלמדו אצלך בדוג'ו עבור הגנה עצמית? או להימנעות מעימות?

כן!

…הסיפור שאני הכי אוהב היה של שני תלמידים שלי בני אותו גיל (כיתה ב') אחד קטן מידות, השני ממש גדול לגילו.

שניהם התאמנו אצלי מגיל 4.5. הם הלכו לשחק כדורגל בהפסקה בבית הספר. באו ילדים בכיתה ו' הציקו להם, הכו אותם ורצו לקחת מהם את הכדור.

הגדול מבין שני התלמידים שלי חיבק את הכדור כאילו היה הדבר היקר לו בעולם.

אחד הילדים הגדולים הפיל את התלמיד שלי והחל לבעוט בו.

התלמיד השני שלי הפיל את אחד מילדי כיתה ו' שבא להכות אותו, וכל שאר החברים שלו ברחו.

אני לא מעודד אלימות, ודואג להסביר על איפוק ועל ההבדל בין מכה להצקה וכמובן על שליטה עצמית.

אך באותה נשימה אני גם מסביר שכאשר חייבים להגן על עצמנו, אז צריך לעשות מה שצריך לעשות כדי לסיים את האירוע במהירות ובצורה שתבהיר לצד השני שעדיף בלי אלימות.

 

אתה לוקח את הקראטה הבייתה? 🙂

הקראטה זה החיים שלי. זה הולך איתי לכל מקום.

בהתנהגות, בהתנהלות, בדרך המחשבה, במודעות, בזוגיות ובהורות.

 

איך הילדים שלך משתלבים בדרך שלך בקראטה ומה ההרגשה שלהם ש"אבא הוא מורה לקראטה"?

שני הבנים שלי שליו (בן 11) ואיתן  (בן 8) מתאמנים איתי מגיל צעיר מאוד.

הם מרגישים גאווה גדולה שאני "המורה לקראטה" שלהם ושל כל השאר.

שליו ממש עשה קפיצת מדרגה טכנית בשנתיים האחרונות, והוא מהתלמידים המתקדמים ביותר שלי בקבוצת גילו. איתן שואף להגיע הכי רחוק שיכול, ועושה כפי יכולתו להגיע לשם.

 

יש להם צורך גדול להצליח, ואני גאה בזה שהם מתאמנים איתי מאוד. 

שליו השתתף בתחרויות קאטה דיגיטלית שערכתי לזכרה של מאיה בן ארי (התלמידה הראשונה שלי שנפטרה מסרטן במהלך הקורונה). שליו זכה במקום השני בתחרות הראשונה שהשתתף, ובמקום הראשון בתחרות השנייה בה השתתף.

הייתי כל כך גאה בו על ההשקעה הגדולה שלו ועל שלא ויתר.

לא תמיד זה פשוט, כי הם סופגים כל כך הרבה בבית, כך שלפעמים הם משועממים בשיעורים. במיוחד איתן.

בתקופת הסגרים של הקורונה (היה בן 4) היה יושב על הכורסא ומסתכל עלי מלמד בזום. אחרי חודש כבר ידע את כל הטכניקות והמושגים לחגורה צהובה…

 

אני מאוד מקווה שיום אחד הם ימשיכו את דרכי.

 

 

מה תוכל לספר לנו על הייחודיות של שורין ריו קראטה ג'וטסו, כפי שאתה מלמד?

הייחודיות של סגנון הקראטה הזה היא בכך שהשיטה נאמנה למה שאנו יודעים שהם מקורות השיטה. יש בסגנון הקראטה שלנו בריחים וחניקות, הפלות והטלות כחלק מהסגנון.

התחלתי ללמוד את זה עם רוזאטי האנשי בשנת 1999, עוד לפני שהמציאו את ה-MMA.

ולפני שאנשים נזכרו שיש בקראטה גם הפלות משום שרצו למשוך עוד תלמידים…

כבר אז התאמנו כפי שאני מלמד היום.

 

מצד שני אנחנו לא עושים "קראטה דו" אלא "קראטה ג'וטסו".

ה- "דו" הולך בדרך מסויימת שבדרך כלל מדגישה את כל הנושא של נצחון הרוח על הגוף.
ה- "ג'וטסו" מדגיש את נושא יעילות הטכניקה לפני הצד הרוחני.

 

ובמובן המילולי – דו = דרך זאת אומרת מישהו הלך בדרך ועכשיו אני הולך אחריו באותה הדרך.

ג'וטסו = טכניקה/אמנות. בשל היותה אמנות היא כל הזמן ממשיכה להתפתח. זה בעיני אחד הדברים המהנים בלימוד הסגנון.

 

בקצרה אפשר לומר שיש בסגנון טכניקות שהוצאו מהקראטה עם כניסתו למערכת החינוך באוקינאווה כדי לשמור על הילדים,
יש דגש על יעלות טכנית במקרי הצורך בשימוש בטכניקה לצורך הגנה עצמית, והסגנון כל הזמן ממשיך להתפתח.

 

מה תוכל לספר לנו על אירוע הנטיעות שהתקיים לזכרה של תלמידתך?

לפני מספר שנים נפטרה התלמידה הראשונה שלי והבכירה מכולם… התאמנו יחד מאז שהיינו נערים בערד – העיר בה גדלנו יחד.

היא הייתה חברת אמת ויד ימיני בכל הקשור לדוג'ו ולדרך שלנו בעולם הקראטה.

בשבילי לזה שהיא הייתה התלמידה הראשונה – בדגש על תלמידה – גם היה מלא במשמעות גדולה, משום שכל נושא העצמה נשית, מתן כלים לנשים להציב קווים אדומים ולעמוד על שלהן, הוא נושא שקרוב לליבי וגדלתי סביבו בבית אימי ז"ל וסבתא לולה ז"ל האחת והיחידה.

לאחר שמאיה נפטרה, החלטתי ליצור תחרות קאטה דיגיטלית לזכרה. 

ברוח התקופה של הסגרים והבידודים, יצרתי משהו שיכול להנציח את שמה וזכרה, ובעצם מראה לכל אחד ובעיקר לנשים שלהתאמן בקראטה זה אפשרי ואפילו לעשות את זה עשרות שנים, להוביל ולהתקדם, הכל אפשרי.

את טקס הענקת הפרסים לזוכים בתחרות קיימנו ביער בן שמן בסמוך לישוב מבוא מודיעין שנשרף לפני מספר שנים בשריפה גדולה שהייתה ביער.

רעיון הנטיעות היה של אישתי שהציעה לעשות משהו שישאר לשנים רבות.

נטענו לזכרה עצי חרוב ואלה ארץ ישראלית. הטקס כלל נטיעות לזכרה של מאיה, הענקת גביעים ומדליות וביצוע של 47 קאטות לזכרה של מאיה אשר נפטרה יומיים לפני יום הולדתה ה-47.

היה מרגש מאוד, שונה, מיוחד ומאוד מכבד.
תחושת המשפחתיות והקהילה המיוחדת שנוצרה אצלנו בדוג'ו הורגשה באופן עוצמתי ביותר.

קיימתי לזכרה של מאיה 3 תחרויות קאטה דיגטיליות. שתיים מהן יחד עם איגוד הקראטה מסורתי בישראל ITKF. כשהקורונה פחתה, גם הצורך והעיניין בתחרויות דיגיטליות פחת.

היה תכנון לעשות אירוע תצוגה של קאטות עם כלי נשק ב-11/23, אבל מלחמת חרבות ברזל טרפה את הקלפים, והאירוע לא יצא לפועל.

אני מאאמין שבשנה הבאה (2025) אתחיל את המסורת לזכרה.

 

 

האם הרבה תלמידים עזבו בגלל מלחמת חרבות ברזל?

הייתה עזיבה, אבל זה היה צפוי.

מה שלמדתי בתקופת הקורונה זה שאפשר להמשיך גם כשאי אפשר להגיע לדוג'ו.
הדרכתי תקופה קצרה בזום.
אחרי כשבועיים חזרנו להתאמן בלו"ז שונה לפני שעות העומס במבנה בו הדוג'ו נמצא.

כל עוד בתי הספר לא למדו בצורה מסודרת, אז זה היה בסדר. אחרי כ-3 חודשים מפרוץ המלחמה חזרתי להדריך כרגיל.
אז למעשה לא הפסקתי לאמן.

היו תלמידים בוגרים שיצאו למילואים והקפאתי להם את ההרשמה,
היו הורים של תלמידים שיצאו למילואים והתלמידים לא הגיעו לשיעורים, אז הקפאתי להם את ההרשמה, וגם שמרתי להם את המקום בקבוצה.

לימדתי בזום תלמידים שלא יכלו להגיע לדוג'ו (חלקם אף שהו בחו"ל והעברתי להם שיעורים כדי לשמור על קשר.

עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשמר את העסק, ויותר מזה, לתת יציבות לתלמידים ולתלמידות שלי.
זה היה חשוב להם, וגם לי.

זה איפשר לי להתמקד בעשייה עבורם, מבלי לצלול לאסון הלאומי והאישי שלי שפקד אותנו באותה שבת שחורה.

 

תהיה מוכן לשתף על מה שקרה לך או למשפחתך באותו היום?

יש לי משפחה שגרה בקיבוץ רעים ובקיבוץ בארי.

בן הדודה שלי דרור אור ואישתו יונת, נרצחו באותה השבת.

4 מבני המשפחה שלי נחטפו לעזה. 3 מהם חזרו בעסקה הראשונה.

דרור עדיין לא חזר לקבורה ראוייה.

 

איך הצלחת לתמרן בין המצב המשפחתי המורכב להדרכה למשך כל התקופה?

זה באמת היה ועדיין מורכב מאוד.
אני לא יודע איך אני עושה את זה.

מניח שהמחוייבות שלי כלפי התלמידות והתלמידים שלי, מצליחה להוציא אותי כל יום מחדש בכדי להדריך אותם.
מודה שזה קשה מאוד!

לא תמיד אני מאופס, אבל אני דואג שלא יראו את זה ושזה לא יפגע בהם.
מנסה לנשום עמוק (דבר שמאוד קשה לעשות מאז שכל זה קרה) להיות ממוקד בטובת התלמידים והתלמידות שלי.

מהצד השני בזכותם אני עושה את מה שאני עושה, ועל כך אני מוקיר להם תודה כל יום.

הדוג'ו והאימונים ממש הצילו אותי (פעם נוספת) מקריסה מוחלטת...

חשבתי שככל שהזמן יעבור יהיה קל יותר, אבל זה לא נהיה יותר קל.
עכשיו יותר משנה לתוך האירוע אני מוצא שהקושי גדל, אבל אני מאמין שאמשיך למצוא את האנרגיה להמשיך ולהדריך.

לשמחתי בעבר החלטתי שיהיו כל מידי "מסורות" בדוג'ו, והן גם עוזרות לי.

לדוגמא מחנות אימונים, אתגרים שונים לאורך השנה, למשל אתגר 101 קאטות ליום הקראטה העולמי (עשינו אותו ביום שישי ה-25/10/24 יום הקראטה העולמי).

את האתגר הקדשתי לדרור אור בן דודתי שנרצח ונחטף באותה שבת מקוללת, לאישתו יונת אור אשר נרצחה באותה שבת ארורה, וגם לחייל עומרי תמרי שנהרג בפיצוץ הכטב"ם בבסיס גולני.

עומרי היה חבר ילדות, ממש אח, של אחיין שלי.

בנוסף האתגר הוקדש לתפילה לשובם של כל החיילים בשלום למשפחותיהם, לשובם של החטופים לארצנו ולקבורה ראוייה לאלו שנרצחו, ולשובם של כל המפונים בארצם לביתם באשר הוא.

לזכרם של הנרצחים ואלה שנהרגו בזמן שנלחמו על הזכות שלנו לחיות כאן חיים שלווים.

 

מזה 12 שנים שאתה מעביר סדנאות הגנה עצמית לנשים ונערות, בחלק מהזמן עשית זאת אף בהתנדבות והצעת סדנאות הגנה עצמית לנערות ללא עלות.

מה תוכל לספר לנו על הסדנאות הללו?

בהתחלה המטרה הייתה להעביר ידע שיכול לעזור בפרק זמן קצר, מתוך ההבנה שנשים פחות מגיעות להתאמן באופן קבוע באמנויות לחימה.
התחלתי עם סדנאות של 5 מפגשים של שעה וחצי.

ככל שהעברתי יותר סדנאות הבנתי שמה שהמשתתפות מקבלות בזמן המוקצב, זה לא מספיק.

למרות שאחרי 5 מפגשים הן היו מקבלות כלים רבים ומגוונים להתמודד, ובתרגיל המסכם (עליו ארחיב עוד רגע) היו מתמודדות מעולה, הרגשתי שחסר שם הרבה תרגול וידע.

היום הסדנאות הן סדנאות של 10 מפגשים של שעתיים ומעלה.

4 מפגשים מתוכם הם יחד עם תלמידי ותלמידות קבוצת הנוער בוגרים שלי בקראטה. השילוב של בנות הסדנה עם תלמידי ותלמידות קבוצת הקראטה הוא אדיר! ונותן לבנות הסדנה עוד מימד של מציאותייות לתרגול.

הסדנאות הן מאוד מציאותיות…

יש לנו מפגש אחד בו אנחנו מתרגלים התמודדות עם הגב לקיר במוסך באיזור תעשיה חשוך. ויש את התרגיל המסכם שהוא מאוד ריאליסטי ומאמת את המשתתפות עם מצבי תקיפה מגוונים למשך מספר דקות ארוכות.

התרגיל מאוד אינטנסיבי.

היום אני מעביר סדנאות למוסדות, ארגונים ובתי ספר (בדרך כלל נוער קצה).

אני מעביר רק מספר סדנאות כאלה בשנה משום שאני יוצא חבול מאוד מכל סדנה שכזו. סדנאות הגנה עצמית גובות ממני מחיר פיסי ונפשי.

פיסי – כי הבנות מפרקות אותי במהלך הסדנה ובתרגיל המסכם.

נפשי – כי זה קשה לשחק את התוקף, להגיד דברים לא נעימים, להקטין, לקלל, ולתת תחושה מציאותית ככל האפשר. בנוסף אני נחשף להמון שיתופים שמצריכים הרבה הכלה.

 

אני יודע שיש הרבה ביקורת על מעבירי סדנאות הגנה עצמית… אבל לתפישתי, אם זה נעשה נכון, מתודי ובאופן שלא מציף את הראש במיליון תרגילים, עם הסברים מפורטים והמון תרגול מציאותי, אז השתתפות מקבלות כלים טובים שיאפשרו להן להיות מודעות יותר למה שקורה סביבן, להציב קווים אדומים כשצריך, ולהתמודד בצורה טובה יותר במקרה הצורך.

גאה להגיד שעד היום העברתי סדנאות למעל מ-200 נערות ונשים שקיבלו כלים אמיתיים שיאפשרו להן להתמודד בעת הצורך. (לא כולל סדנאות שהעברתי במוסדות, אירגונים ובתי ספר)

 

היו משתתפות שהצטרפו לשיעורי הקראטה שלך לאחר מכן?

בהחלט… המשתתפות מגלות שזה כיייף להתאמן, נהנות מהדרכה מקצועית (לא עף על עצמי, זה מה שהן מעידות), רואות את הוויב בקבוצת הקראטה, נדלקות ורוצות גם להיות חלק מזה.

שמח לשתף שכיום יחס הגברים נשים אצלי בקבוצת הנוער בוגרים הוא שליש נשים ושני שליש גברים. אני שואף להגיע ל- 50:50.

 

נשים! צאו להתאמן, זה כייף וזה יעשה לכן טוב המון מובנים…

 

אציין כאן שהפסקתי להעביר סדנאות הגנה עצמית באופן זמני מאז המלחמה למרות שיש ביקוש גדול.

אני מרגיש שמשום שהנושא כל כך רגיש,
אז זה יהיה לא מקצועי מצידי להדריך עד שאני לא יכול להיות ב-200% עם המתאמנות.

מאמין שבקרוב אחזור לעשות סדנאות הגנה עצמית לנערות ולנשים.
זה חשוב לי מאוד לתת כלים לנשים להגן על עצמן.

 

 

שיעורי לחימה בקראטה-ג'וטסו, סדנאות הגנה עצמית, ולחימה במגוון כלי נשק אוקינאווים מסורתיים מתקיימים מדי שבוע ברחובות-נס ציונה בקבוצות.

סנסיי אורי זמין גם לאימונים אישיים – שיעורים פרטיים בהגנה עצמית ואומנויות לחימה.

+ לחצו כאן ליצירת קשר עם סנסיי אורי וולף +