דרך החרב: ראיון עם סנסאי תומר אקוקה על זמנו ביפן ודרך הסמוראי

תומר אקוקה נסע ליפן בעקבות תשוקה ללמוד טכניקות קרביות אותנטיות של הסמוראים היפניים. הוא שהה ביפן מספר שנים ורכש גם היכרות עמוקה עם השפה היפנית ושיטות לחימה עתיקות.

כיום הוא מלמד אומנויות לחימה בנס ציונה ובעל קליניקה לרפואה סינית ויפנית מסורתית בראשון לציון.

לפניכם ראיון שערכנו עימו על העולם המרתק של מיומנויות הלחימה העתיקות של הסמוראים.

---

 

תומר סנסיי, מה הוביל אותך לעולם אומנויות הלחימה ובן כמה היית כשהתחלת להתאמן?

בתור ילד הייתי נמוך מכולם, זה הוביל את ההורים שלי לרשום אותי לחוג קראטה בגיל 6 בערך על מנת שאדע להגן על עצמי. למדתי קראטה מגע מלא, בעיקר אצל דודו כדר ואיתן בודגוב.

למעשה זו הייתה אהבה ממבט ראשון ומאז אומנויות לחימה הן חלק גדול מהיומיום שלי.

 

בילית מספר שנים ביפן למטרת התעמקות באומנויות הלחימה העתיקות של הסמוראים, מה הוביל אותך להחלטה הזו ואיך הגעת למורים היפניים?

בסביבות גיל 16 כבר התאמנתי עם המבוגרים בדוג'ו, זה היה קראטה מגע מלא ונתקלתי בקשיים בקרבות מול שני מתאמנים ענקים שעבדו בסבלות. היכולת הטכנית שלי לא נתנה מענה מספק. זה שתל את הזרעים לחיפוש אחר סגנונות לחימה אחרים אשר במהלכם הכרתי את עולם הקוריו היפני בו מצאתי את מה שחיפשתי: לימוד ישיר מהמורה בקבוצה קטנה ומשפחתית ולמידה של מספר מיומנויות במקום אחד.

 

חקרתי בהקשר מספר אסכולות עתיקות ומורים ביפן וכשקראתי את הספר של המורה שלי (לעתיד) סוקה פומון טאנאקה – "אומנויות הלחימה של הסמוראי" (Soke Fumon Tanaka – Samurai Fighting Arts) החלטתי לטוס ליפן, לחפש אותו וללמוד ממנו.

קניתי כרטיס טיסה בלי לדעת איפה הוא נמצא בכלל…

 

בזמן שנשאר לי עד הטיסה ניסיתי לברר את מיקומו אך ללא הצלחה מרובה. בסופו של דבר יצרתי קשר עם המוציא לאור של אותו ספר שגילה לי שבוע לפני הטיסה שסוקה טאנאקה נמצא באוסקה.

 

נחתתי בטוקיו ולאחר לילה אחד כבר הייתי בדרכי לאוסקה. שם יצרתי קשר עם ארגונים של מיומנויות לחימה עתיקות שעזרו לאתר אותו, ולאחר עשרה ימים ביפן כבר התאמנתי את האימון הראשון אצלו.

אתה גם דובר יפנית שוטפת,
התחלת ללמוד את השפה עוד לפני ההגעה ליפן?

מעבר לשמות של טכניקות קראטה, "שלום" ו"תודה", לא ידעתי מילה ביפנית.

גם כאשר גרתי שם לא למדתי באופן רשמי או מסודר, את הרוב למדתי בעצמי מספרים באנגלית ללימוד יפנית ומאינטראקציה עם אנשים.

 

בשלב מסוים לקראת קבלת המגילה הראשונה שלי, הבת של המורה שלי לימדה אותי במשך כמה חודשים הרבה קנג'י (סימניות יפניות) שקשורים לאומנויות לחימה כדי שאוכל לתרגם את המגילה שלי בעצמי.

תוכל לספר לנו עוד על צורת ההסמכה המסורתית על ידי מגילות באסכולות הלחימה העתיקות? למה היית חייב לתרגם אותה בעצמך?

באומניות הלחימה העתיקות של יפן מגילות הן סודיות ואסור להראותן לאיש.
המגילות מהוות הוכחה של מה שלמדת ולקשר שלך לאסכולה ולעומד בראשה, וגם את ההסמכה שלך ללמד את הטכניקות שרשומות בהן.

 

במגילות יכולות להיות רשומות או מצוירות טכניקות לחימה, פילוסופיה, אסטרטגיה, היסטוריה של בית הספר, ידע רפואי ורוחני ואפילו כשפים או איך להכין כלי נשק או ציוד אימון המיוחד לאותה אסכולה. רק תלמיד ישיר (jikimon 直門) יקבל הסמכה במגילות.

 

החוקים בעולם האסכולות העתיקות הם נוקשים ואוסרים על למידה של מספר אסכולות במקביל אלא לאחר קבלת רשיון מלא באסכולה מסוימת (בעברית "מנקיו קיידן" – menkyo kaiden 免許皆伝).

 

לאחר קבלת הרישיון המלא מצופה מאותו לוחם לצאת למסע ולהעמיק את כישוריו, בין בלחימה או בחקר נוסף. זה נקרא "מסע הלוחם" (musha shugyo 武者修行).

 

למזלי הרב סוקה טאנאקה הוא היורש של מספר אסכולות עתיקות (המשמעות של המילה סוקה 宗家 – soke היא ראש אסכולה/ראש המשפחה), והלימוד אצלו בדוג'ו הוא של אותן אסכולות במקביל פחות או יותר.

 

ישנן גם דרגות של דאן כמו שאנו מכירים באומנויות לחימה יפניות מודרניות והרבה אסכולות עתיקות משתמשות גם בדאן וגם במגילות, אך דירוג בדאנים זו שיטה מודרנית והרבה פחות משמעותית לעולם הקוריו.

 

העיסוק המרכזי שלך כיום הוא כמטפל ברפואה סינית ויפנית.
השילוב בין עולם הרפואה המסורתית לאומנויות הלחימה העניק לך תובנות חדשות או מיוחדות?

ישנם הרבה חיבורים בין שני העולמות האלו. עולמות של גוף, אנרגיה, תנועה, השפעות סביבתיות ופנימיות. היכולות האלו דורשות איזשהו שקט פנימי או הכרה עצמית מעבר לנורמה אבל אלו לא כוחות על טבעיים, רק תשומת לב ואימון.

להבין את האנטומיה של הגוף עוזר באפקטיביות בלחימה למשל בביצוע בריח מדויק או בחירת אזורי המטרה למכה. זה אפילו מתחדד עם הבנת מיקום ותפקוד של נקודות דיקור.

 

ברמה הפיזית זה עוזר גם בהבנת יציבת הגוף ושרשראות השרירים בגוף בשביל דיוק תנועה, מיקסום יצירת אנרגיה או חיסכון באנרגיה בתנועה מסוימת.

 

ברמה היותר איזוטרית זה מתרחב להבנת צ'י, קיאיי, חישת סכנה ודברים נוספים.

בין השאר, אתה מתפקד כיום גם כאחראי על שימור החרבות של מוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית בחיפה, איך הגעת לזה? איזה חרבות אפשר לראות במוזיאון?

כשאתה מתאמן עם חרב אמיתית אתה צריך גם לדעת לטפל בה. למזלי אחד המתאמנים הבכירים בדוג'ו ביפן הוא גם משחיז חרבות אשר העשיר אותי בידע הרב שלו על חרבות יפניות.

כשחזרתי לארץ ושמעתי על אוסף החרבות של המוזיאון יצרתי איתם קשר, חלקתי איתם את הידע שלי ומאז אני מטפל באוסף המרשים. האוסף כולל חרבות בגדלים שונים, מאסכולות שונות, ומתקופות שונות בהיסטוריה היפנית.

החרבות היפניות שאפשר לראות במוזיאון הן:
טאצ'י, קאטאנה, אודאצ'י, וואקיזאשי, טנטו, יורוידושי (פגיון חודר שריון), ממוריגאטאנה (פגיון הגנה נשי, נקרא גם קאי-קן). חרבות שהן מתקופת קמאקורה (1180-1333) ועד זמננו.

בנוסף ישנן נדנים מסוגים שונים וגם טסובות (מגני יד) מרהיבים.

יש מספר חרבות המוצגות בתצוגת קבע ומומלץ להגיע כשיש תערוכה אשר מוקדשת לחרבות.

 

האם יש איזו תכנית או שגרת אימונים אישית עליה אתה מקפיד מדי שבוע?

שגרת האימון האישית שלי כוללת עבודה טכנית בידיים ריקות ועם כלי נשק שונים וגם כושר כללי, מדיטציה ותרגילי נשימה.

 

באופן מסורתי, אלמנט הכושר כמו שאנו מכירים באימונים של ימינו לא קיים באומנויות הלחימה העתיקות, לרוב אפילו לא מבצעים חימום בתחילת האימון. הכושר מתפתח ללא התייחסות מיוחדת מתוך העבודה הטכנית השוטפת.
מעבר לכך, פחות או יותר פעם בשנה אני טס למורה שלי ביפן וממשיך ללמוד.

 

 

נשמח לשמוע מה מספק לך השראה, מיהם "הגיבורים" שלך, באומנויות לחימה ובכלל…

השראה אני מקבל בעיקר מעולם הרוח, בין אם זה זן, יהדות או כל תורה רוחנית אחרת, תמיד תהיה שם חוכמה שאפשר ליישמה בחיינו שמעניקה פרספקטיבה ותובנות לחיים.

גם לראות אנשים כמו המורה שלי שהקדישו את חייהם למשהו, אנשים שהגיעו ליכולות ותובנות מדהימות או אנשים שהשפיעו ושינו לטובה את החברה האנושית נותנים לי השראה.

 

האם יש סרטי אומנויות הלחימה האהובים עליך במיוחד?

אני אוהב סרטי סמוראים יפנים כמו "אחרי הגשם" (After the rain) ו"הלהב החבוי" (The hidden blade),
כמו רבים אחרים, גדלתי על סרטי ברוס לי וג'ט לי שגם תמיד כיף לראות.

היו מקרים בהם נאלצת להשתמש בידע שצברת, בשביל להגן על עצמך או על אחרים?

הפעם האחרונה הייתה סביבות גיל 16 כשחבר שלי מצא את עצמו פתאום בתוך מעגל של כעשרה נערים שהיכו אותו מכל הכיוונים, בעטתי באחד מהם, נכנסתי פנימה ושלפתי אותו החוצה. חבר נוסף (שעד היום אנחנו מתאמנים ביחד) בו זמנית גם בעט במישהו מהצד השני של המעגל וזה הספיק בשביל לסיים את האירוע.

 

כיום אתה מעביר לאחרים את הידע שצברת ביפן, ומלמד אומנויות לחימה בנס ציונה, איך התגבש אצלך הצורך גם ללמד?

מתישהו תוך כדי החיים ביפן זה התבהר לי, זה היה פשוט משהו שקרה באופן טבעי, לא באיזה החלטה לאחר מחשבה מרובה וכו'. כשחזרתי לארץ היו כמה חברים שרצו ללמוד וככה זה התחיל. הייתה לי מוטיבציה גבוהה בזמנו שייצאו לי מזה פרטנרים טובים לאימון…

 

תוכל להרחיב בהקשר למונחים והשוני בין שיטות לחימה יפניות עתיקות (קוריו) למודרניות?

כל אומנות לחימה יפנית שמסתיימת ב"דו" שמשמעותו דרך (כמו ג'ודו או איאיידו) היא מודרנית.

 

מה ששייך לאסכולות העתיקות (Koryu Bujutsu 古流武術) מסתיים בביטוי "ג'וטסו" שמשמעותו מיומנות (כמו ג'וג'וטסו או איאייג'וטסו).

מיומנות שליפת החרב שאני מלמד לא נקראת איאיידו אלא איאייג'וטסו (Iaijutsu 居合術), מיומנות הלחימה בחרב נקראת קנג'וטסו (Kenjutsu 剣術) ואלו הן רק חלק מהמיומנויות של האסכולה המרכזית שלמדתי ונקראת "אנשין" (Enshin 圓心, אשר נוסדה סביבות שנת 1580).

 

יש עשרות אסכולות לחימה יפניות עתיקות אחרות שהשתמרו והן מלמדות לחימה בחרב (איאייג'וטסו וקנג'וטסו) בסגנון שלהן.

 

אין סטנדרט טכני אחיד כמו בג'ודו או קנדו אלא רק הגאוניות והניסיון של יוצר אותה אסכולה והתוספות של המורים שהמשיכו את השושלת.

 

מעמד הסמוראים חדל להתקיים ב-1868. כל מיומנויות הלחימה שנוצרו עד אותו רגע נחשבות עתיקות, ומה שנוצר מ-1868 ואילך נחשבות כאומנויות לחימה מודרניות.

 

המודרני שם דגש על התפתחות הרוח והאופי דרך אומנות הלחימה, בעוד העתיק שם דגש על המיומנות הטכנית במטרה לבצע את המשימות שהוטלו על אותו סמוראי ואם אפשר גם להישאר בחיים…

 

האם אתה מחזיק חרב באופן קבוע ברכב, למקרה ו…?

הייתי שמח אבל מבחינה משפטית עדיף פשוט להשתמש בידיים

 

באומנויות הלחימה היפניות יש המון דגש על פנימיות, ובמיוחד באומנויות החרב.

האם אתה מרגיש חיבור "רוחני" או "מיסטי" באימון ובעיסוק עם שיטות בעלות היסטוריה כה עשירה וארוכה?

ישנם חלקים שהם לא סטנדרטים, אפשר לקרוא להם מיסטיים ואפשר לראות אותם כהרחבת התודעה או העברת מידע מהתת-מודע למודע.

 

העקרונות שקיימים בדברים כמו העברת האנרגיה לקצה החרב, מו-שין (mushin 無心) או הרגשת התוקף קיימים גם בענפי ספורט ואומנות ברמה מסוימת וגם בזרועות הביטחון בעולם.

 

היכולות האלו דורשות איזשהו שקט פנימי או הכרה עצמית מעבר לנורמה אבל אלו לא כוחות על טבעיים, רק תשומת לב ואימון.

הסמוראים ערבבו לא מעט שיטות רוחניות (הרבה מעבר לזן בודהיזם) לתוך היומיום שלהם וגם לתוך עולם הלחימה. ממדיטציות וסגפנות דרך מסעות חוץ-גופיים (אסטרלים) ועד מה שאנחנו היינו רואים היום כאמונות תפלות.

 

יחד עם זאת חשוב תמיד לזכור שלפני כל הדברים האלו סמוראי היה קודם כל צריך לדעת להילחם היטב על מנת לבצע את משימתו ולשמור על חייו.

החיבור ההיסטורי הוא אכן מרתק ויכול לקחת אותך אחורה בזמן לתקופות עתיקות שהיו לעיתים גם כאוטיות ואלימות. שימור האסכולה הוא אחד התפקידים הכי חשובים של העומד בראשה ובזכות מאמציהם הרבים של ראשי אותן אסכולות עתיקות, הן שרדו עד היום.

 

והיום בדוג'ו שלך לאומנות לחימה בנס ציונה,
מה תוכל לספר לנו על המתאמנים אצלך?

במרוצת השנים התאמנו אצלי נשים וגברים ממגוון גילאים שאת כולם חיבר עניין בסמוראים ובאומנויות שלהם.
כמו בהרבה מקרים ההתחלה היא הכי קשה, יש הרבה דברים חדשים ומאתגרים פיזית ומנטלית אבל עם הזמן זה הופך לטבע שני.

 

הם מתחילים עם איאייג'וטסו (מיומנות שליפת החרב), ו-ג'וג'וטסו (לחימה בידיים ריקות), ומשם ממשיכים לקנג'וטסו (מיומנות לחימה בחרב), האנבו-ג'וטסו (מיומנות מקל באורך 90 ס"מ), בו-ג'וטסו (מיומנות מקל באורך 180 סמ) ועוד…

המטרה שלי היא שמעבר לשימור הידע ההיסטורי של כל המיומנויות הנ"ל, שכל מה שהתלמידים שלי לומדים יהיה פרקטי ומציאותי גם מבחינת הגנה עצמית ביום יום שלהם וגם מבחינת ההגעה לרמה הטכנית של סמוראי שמוכן לשדה הקרב העתיק.

 

לאיזה גילאים מתאימים אימונים הג'וג'יטסו היפני ולחימה בחרב כפי שאתה מעביר?

אני מקבל תלמידים בין גילאי 13-100,
בדוג'ו ביפן עדיין מתאמן כיום אדם בן 87!

 

מה המוטו שלך?

ישנם כמה, אבל אזכיר אחד מ"כללי החיים" הסמוראים שהמורה שלי הדגיש :

bunbu ittai 文武一体

שמשמעותו היא "לחימה ולמידה ("השכלה") הם אחד"

 

הכוונה היא ששניהם חשובים באותה מידה.

 

תומר סנסיי, דומו אריגטו (תודה) על הזמן שהקדשת לראיון איתנו היום.

נשמח לסיים עם ציטוט שאהוב עליך ותרצה לשתף עם הקוראים…

מתוך הספר אומנות המלחמה של סון טסו:
"תנועה שקטה, שקט בתנועה" – 静動、動静

 

 

שיעורי לחימה בחרב יפנית, ג'יוג'יטסו יפני מסורתי (טכניקות הגנה עצמית ולחימה של הסמוראים), ולחימה במגוון כלי נשק יפניים מסורתיים מתקיימים מדי שבוע בנס ציונה בקבוצה.
סנסיי תומר זמין גם לאימונים אישיים ושיעורים פרטיים באומנויות לחימה.

לחצו כאן ליצירת קשר עם סנסיי תומר אקוקה