הלוחם במקרא: שיחה עם אייל ניומן איש בשדה

אייל ניומן המוכר לרבים בכינוי "אייל ניומן – איש בשדה" הוא איש אשכולות בעל חיבור עמוק לטבע, לשטח וגם לאומנויות הלחימה. הוא מלמד של"ח, ניווט, שדאות וכישורי הישרדות ליחידות שונות בצה"ל.

במקביל הוא גם מורה ללחימה בחרב יפנית "קשימה שין ריו", מדריך קראטה, מאמן לחימה בטרור בבית הספר להגנת הישוב בצה"ל, ועוד.

לפני מספר חודשים יצא לאור ספרו הראשון: "הלוחם במקרא – דמותו הערכית של הלוחם העברי".
אנו שמחים לשתף שיחה שערכנו עימו על ספרו החדש ודרכו באומנויות הלחימה.

---

 

איך הגעת לנושא? מתי התחלת לחקור את הלוחמים במקרא?

לקח לי עשר שנים להחליט שאני רוצה לחקור את נושא הלוחם העברי. לעשות דוקטורט זה לא דבר של מה בכך… זה דורש הרבה אנרגיה זמן ושעות, וזה בא גם על חשבון שעות משפחה ודברים שאתה אוהב לעשות, איך הסינים אומרים – שאדם לומד… איפה שחפץ ליבו חפץ (תלמוד בבלי מסכת עב"ז) והלב שלי הוא ככל הנראה לב של לוחם.

החלטתי לעסוק בנושא כשהבנתי שנושא דמותו של הלוחם באופן מפתיע מאוד לא נחקרה לעומק, אלא באופן מרושל וסטריאוטיפי, כאשר רב הנסתר על הגלוי, וחלק גדול מההאופן בו נתפסת דמותו של הלוחם מעוותת מסיבות שונות ומשונות.

 

באיזה שלב הבנת שהמידע מתגבש לספר?

כשאתה מתחיל לכתוב, לא תמיד אתה יודע במחקר לאן תגיע ומה היו המסקנות. כך היה גם במקרה הזה.

אומנם בראשית המחקר היו לי מחשבות בנושא של לכתוב ספר אך הרעיון התגבש ממש רק כאשר המנחה שלי פרופסור אמנון שפירא אמר לי להתחיל לחשוב בכיוון של ספר ושהמחקר ראוי וחשוב.

 

איזה גילוי מהחקירה שערכת עבור הספר הכי הפתיע אותך?

אני חושב מה שהפתיע אותי במיוחד ובמקרה גם מתקשר לאירוע הנורא באילת של ניצול הנערה הוא שבהתחלת המחקר הייתי מתוסכל מדוע לא קיים חוק שכותב בפירוש שאסור לאנוס נשים של האויב.

 

תהיתי על כך רבות והדבר לא היה סביר בעיניי ואף המנחה שלי לחץ עליי שאכתוב שאסור לאנוס.
לאחר שצללתי לעומק הסוגיה הגעתי למסקנה מפתיעה ביותר עד כמה קיימת חוכמה עמוקה במחשבה המקראית.

למעשה חוקי התורה לקחו בחשבון שבעת מלחמה או כיבוש צבאי יהיה אפשר לנצל ולפגוע בנשים בדרכים רבות ללא צורך במעשה תקיפה אלים וכוחני אלא על ידי ניצול מצבי חולשה שבאופן טבעי קיימים במלחמה.

לכן מראש חוקי המקרא הגדירו באופן מחוכם וגורף בעזרת 3 איסורים שונים כל מגע מיני עם נשים כשאתה יוצא למלחמה:
– איסור טומאה במחנה, בו מדובר בכוונה ליחסים מיניים
– חובת התרחקות ממעשים רעים במלחמה
– איסור ניצול שבויות

היטיבו לתאר את זה אנשי קומראן שכתבו את המגילות הגנוזות במגילה שנקראת "מגילת המלחמה" ובה הם מתארים בצורה מטאפורית את מלאכי האל יורדים לשדה הקרב לעזור ללוחמי ישראל ונותנים להם כוחות לנצח מול האויבים, בתנאי שישמרו על טוהר המחנה.

 

יש אלמנט האהוב עליך במיוחד בספר?

עצם זה שאצל הלוחם העברי יש מערכת ערכים, קוד מוסרי והתנהגות ללחימה, שהינו בן למעלה מ-3,000 שנה… הרבה לפני כל עם אחר, זוהי נקודה למחשבה.

 

האם לפי דעתך יש ביטוי בשטח לערכים של הלוחמים היהודי כפי שהמחקר והספר מציג אותו?

בוודאי, כבר לפני שנים רבות כתב יוסף בן מתיתיהו על כך שידוע שלוחמים יהודים לא פוגעים בנשים או בשבויים, להבדיל מהחיילים היוונים והרומאים. כך זה היה לפני אלפיים שנה וכך זה גם היום.

 

ספרי ההיסטוריה מלאים בדוגמאות של צבאות שפעלו ההפך מן הקוד המוסרי שאתה מתאר בספר.
האם לדעתך הקוד המוסרי שניתן ללוחמים היהודים סייע להם לפעול בצורה אחרת שאולי יותר "טבעית" למרבית האנשים בעיתות מלחמה? (אולי באופן יותר "חייתי/ראשוני")

התשובה לכך היא בוודאי, יש אימרה לטינית מפורסמת האומרת ש-"בעת המלחמה ידום מהחוק" כלומר האדם יכול לפרוק כל עול מוסרי ולעשות ככל העולה על רוחו.

כפי שציינתי כבר בתקופות קדומות יש לנו עדויות על הקפדה בנושא חוקי הלחימה שבתורה למשל בספר המכבים מסופר על יהודה המכבי, אחד מגדולי הלוחמים והטקטיקנים בהיסטוריה של עם ישראל ובעולם, שהקפיד לקיים את חוקי המלחמה והקוד האתי.

וגם לוחם מודרני ומפורסם כמו יוסף טרומפלדור היה ידוע בהתנהגותו המוסרית בקרב פקודיו, ועל כך זכה להערכתם הרבה. מה שהוביל לתפקוד טוב יותר של לוחמיו.

 

כך היום גם בצה"ל, ובנושא זה דיברתי עם פרופסור אסא כשר (מי שכתב את הקוד האתי של צה"ל) הוא מציין שרוח צה"ל מבוססת גם על מסורת ישראל לדורותיה.

בספר אתה מתאר גם את ההשפעה על לוחמים איסלאמים, תוכל להרחיב קצת בהקשר זה?

נושא השפעת התנ"ך על האיסלאם ידוע במחקר שהראה שמי שכתב את הקוראן היה למעשה סופר יהודי שאוסלם בשם זייד אבן ת'אבת וכך נכנסו לקוראן לא מעט מסיפורי התנ"ך וגם חלק מחוקי התורה.

 

למעשה הקוראן מכיל קטעים רבים מהמקרא, מהמדרשים וספרות חז"ל, ועל פי ההלכה שנקבעה באיסלם יש חובה לרחם על שבויי מלחמה (אומנם לפעמים הצהרות לחוד ומעשים לחוד אך במקרה של דע"ש רוב פוסקי ההלכה המוסלמים ראו בהם כופרים).

 

בכל אופן מה שהתקבל כבר בימי הבניים באיסלאם הסוני לגבי מעמדם וזכויותיהם של שבויי מלחמה, עוגנו במסגרת אמנת ז'נבה השלישית רק בשנת 1929, וזהים לעקרונות האיסלאמיים הללו.

 

איך הגעת לתחום השל"ח?

הגעתי לשל"ח כשהשתחררתי מקבע לאחר 10 שנים. כיוון מאז מאז ילדותי לא הייתי תלמיד מוצלח במיוחד השטח היה לי מפלט. הרבה מהידע שלי בהישרדות, צמחים, גששות להכרת הארץ נרכשו בלימוד עצמי, ניסוי וטעייה.

 

היום אצל דור המסכים דווקא יש צימאון לחיבור בלתי אמצעי לשטח, רק צריך לדעת להנגיש נכון את השטח לכל קבוצת אוכלוסייה בדרך שמתאימה להם כפי שמאמן לחימה מתאים את האימון לרמת כל מתאמן.

 

איך היו השנים הראשונות שלך באומנויות הלחימה, מה דחף אותך להמשיך בדרך?

האימונים הראשונים שלי בלחימה היו בג׳ודו. למדתי כשנתיים ג'ודו, מכיתה ב' ו-ג'.

 

הייתי תלמיד לקוי למידה ובאימוני ג׳ודו הלך לי טוב ואף זכיתי בתחרות אזורית לנוער, מה שהעניק לי דחיפה להמשיך ולהתאמן כי כאשר אתה חווה הצלחות זה הכניס בי המון מוטיבציה להמשיך.

 

מי היו דמויות המפתח בחייך באומנויות לחימה?

שני מורים משמעותיים היו לי בחיים… הראשון שבהם הוא גרנד מאסטר ירון בנימיני שתחת הנחייתו ואצלו למדתי במשך שנים במספר שיטות לחימה שונות במשך שנים עוד שהגעתי לדרגה דן 2.

ירון הוא אישיות חינוכית מהמעלה הראשונה ואני זוכר שהייתי חוזר הביתה ומשנן חלק מהאימרות שלו.

עוד מורה יקר עבורי היה דוקטור ירוחם לויט שהביא לישראל את אסכולת הלחימה המתועדת העתיקה ביותר בעולם. הוא למד במשך 25 שנה את אומנות הלחימה היפנית – "קשימה שין ריו". אצלו למדתי את אומנות הסיוף היפני במשך שבע שנים, עד למותו ממחלת הסרטן. היינו מתאמנים בכל מצב… בתנאי שטח, בחורף, בקיץ ובשלג.

 

אתה מקיים שגרת אימונים אישית?

עד לפני 4 שנים היו לי 8 קבוצות בשבוע שהייתי מאמן לחימה משולבת, אך מאז שהתחלתי את המחקר ירדתי לשתי קבוצות בשבוע יחד, ולפעמים אימון אישי עם קולגה.

לפני תחילת המחקר שלי אימנתי במקביל ללחימה משולבת גם אימון חרב משותף אבל מאז שהתחלתי לחקור נשארה לי קבוצה אחת שאני מלמד פעם בשבוע ועוד אימון לפעמים עם קולגות משיטות אחרות ולפעמים לבד כדי לשמור על כשירות.

 

הזדמן לך בין השאר ללמוד גם אצל יהושע סופר בירושלים, בתקופה בה הוא לימד שיטה בשם "אביר קשת". מה תוכל לספר לנו על אותה התקופה והשיטה?

הייתה תקופה שיצרתי קשר עם ראש השיטה יהושע סופר, והוא חשף אותי לאומנות הלחימה "אביר".

אני יכול לומר ממה שחוויתי ונחשפתי שיהושע סופר הוא אומן לחימה מיומן ומקצועי, והוא מציג אומנות לחימה מהמעניינות והמורכבות ביותר שאני מכיר בתחום אומניות הלחימה. זוהי אומנות לחימה שמשלבת מגוון רחב מאוד של אלמנטים: סטרייקינג, קרקע, בריחים ונעילות. וכל זה משולב עם תנועה וריקוד ועבודה רוחנית. בהחלט שיטת לחימה לא שיגרתית.

בנושא המקור ההיסטורי שלה אני יכול לומר בתור אחד שחוקר היסטוריה ומסורות, שאישית לא ראיתי הוכחות משכנעות לקדמותה של השיטה עד לתקופת דוד ובכלל לא יודע אם אפשר להביא הוכחות קבילות היסטורית, לטענה כזאת. כל זה כמובן לא גורע מהיותה אומנות לחימה יחודית ומעניינת.

חשוב לי לציין שלשיטות לחימה עתיקות הרבה פעמים בעיה של עדכניות ושהן משמרות טכניקות ורעיונות לחימתיים אשר כבר לא רלוונטים למציאות של היום.

לכן אני בכלל לא מתרגש ולא מוצא יתרון מיוחד בשיטות עתיקות שמשמרות טכניקות לא רלוונטיות, לעומת זה נושא הערכים שלפעמים אמנויות לחימה מסורתיות משמרות הוא בהחלט חשוב. ערכים ורוח לחימה הוא מהנכסים החשובים שלהם ורלוונטים גם היום.

 

התאמנת באומנויות לחימה במקומות שונים ברחבי העולם,
האם נראה לך שיש גישה שונה מהגישה הישראלית, אולי אלמנטים שחסרים כאן אצלנו בארץ? או אולי ההיפך, יש אצלנו משהו מיוחד שאין בעולם?
‏

אפשר לומר שאצל כל מדינה יש את האיכות שלה וכמובן כך גם ישראל.

‏נתחיל בדברים החיוביים… הישראלים בגלל המצב הביטחוני מחפשים בישראל יעילות פשטות ותכל'ס. מה שכמובן הביא לפיתוח נושא ההגנה העצמית בקרב המגע שהיום נפוץ בכל העולם.

היבט נוסף הוא שאנחנו יצירתיים ובעלי ערכים. למשל לא מקובל בארץ דיבורי טראש טוק כמו בארצות הברית.

ישנם מספר דברים הטעונים שיפור בישראל כמו התמדה ונחישות. אם ביפן מקובל לחזור אלף פעם על תרגיל, בישראל אולי 100 פעם ולפעמים 10 פעמים.

לטעמי החזרה והתרגול הסיזיפי מאוד חסרים בישראל.

אספר סיפור כדי להמחיש זאת… בעת שהייתי במחנה אימונים ביפן שמעתי נקישה אחת חלשה בדלת… התעלמתי אבל בשעה 2:00 לפנות בוקר ראיתי צל ליד הדלת. פתחתי את הדלת ולהפתעתי ראיתי את קפטן הקבוצה של טוקיו יושב על מזוודה מחוץ לדלת ושאלתי אותו מה הוא עושה…

 

הוא הסביר לי שהוא צריך לישון איתי בחדר אבל הוא הבין שאני ישן אז לא רצה להעיר אותי ונשאר מחוץ לדלת. כמובן שהזמנתי אותו להיכנס לחדר, אבל כשנכנס במקום לישון הוא עבר לישיבת סייזה של לוחם ונשכב על החזה במצב הזה. לתומי חשבתי שהוא עושה מדיטציה והמשכתי לישון.

 

בבוקר התעוררתי בשש, ואני רואה את היפני עדיין בישיבת לוחם אבל ישן.

 

הערתי אותו שאלתי אותו "מה קרה קפטן סאן? למה אתה נמצא במצב הזה?"

 

הוא הסביר לי בקור רוח שהוא לא מספיק גמיש בשרירים של הרגל ובשביל לתרגל אותם אז גם בשינה הוא נמצא בתנוחת הלוחם שמאמצת את השרירים.

 

האמת שאני לא יודע אם באמת זה עוזר או לא אבל אני למדתי מאותו יפני מהי נחישות באימונים.

 

נשמח אם תוכל לספר לנו על מגוון כלי הנשק שלמדת…

אני מעריך אומנויות לחימה עם נשקים, יש בזה משהו מרחיב תודעה, דורש חשיבה ועבודה שונה.

לרוב השימוש בנשק גם משפר את מיומנויות הלחימה שלך ללא נשק.

 

בחיי למדתי כלי נשק שונים החל משימוש בסכין, חרב יפנית (קטאנה), חרבות ארופאיות, מקל, ועד לשימוש, הדרכה והתחרות בנשק חם.

 

מכל כלי הנשק יש אצלי מקום מיוחד בלב לחרב היפנית, הקטאנה. באוסף כלי הנשק העתיקים שלי יש גם חרב קטאנה נחמדה איתה מדי פעם אני מתאמן בחיתוכים.

 

יצא לך ללמד את הילדים שלך אומנויות לחימה? אם כן איך זה התקבל אצלם?

איך שאומרים… "הסנדלר הולך יחף".
אומנם יצא לי לאמן אותם שנה שנתיים בחוגים שהייתי מעביר אבל לא מעבר לזה, הם כנראה מעדיפים את אבא כאבא ולא גם כמאמן, אני מכבד את זה.

 

אייל תודה רבה על הזמן שהקדשת לראיון היום!
לסיום, נשמח לשמוע מה המוטו שלך או "מנטרה" עליה אתה חוזר הרבה באוזני תלמידיך?

"מי הוא הגיבור…"

 

 

הנחה מיוחדת לרכישת הספר:
"הלוחם במקרא" – אייל ניומן

לחצו על הקישור הנ"ל
ולפני התשלום הכניסו את הקוד VCIJEH53 לקבלת הנחה של 30%

 

 

לחצו כאן ליצירת קשר עם אייל ניומן סנסיי