術 בעברית – גִ 'יטְ סוּ או ג'וּצוּ ?
ושמא ג'וּטְ סוּ, או גִ 'יצוּ? ואם גִ 'יטְ סוּ, למה לא דְּ זִ'יטְ סוּ, או אפילו דְּ זְשִׁ יטְ סוּ?
לפני למעלה ממאה שנה, נודעה במערב אומנות הלחימה היפנית בידיים ריקות, אשר שמה בסימניות (קָ אנְגִ 'י) נרשם 柔術 ובכתב ההברות הפונטי (הִירָאגָאנָ ה) じゅうじゅつ ,ובתעתיק היפני המודרני הרשמי לאותיות לטיניות (רוֹמָ אגִ 'י) juujutsu=jūjutsu.
באותה עת עדיין לא היה קיים תעתיק יפני רשמי, וכך מסיבות כאלה ואחרות יצא שבשפות אירופיות שונות נרשם השם jiujitsu) או jitsu jiu ,(ומכאן מצא דרכו לעברית בצורה ג'יו־ג'יטסו. אלא ש… רישום זה לוקה במספר טעויות:
1. ביפנית קיימות חמש התנועות המוכרות a, i, u, e ו- o.
בעוד ארבע האחרות מבוטאות באופן דומה לביטוי הרגיל בלטינית (או ספרדית), הרי שתנועת u מבוטאת בשפתיים מכווצות (ולא מעוגלות) ובלשון יותר קדמית. ובכך מתקרב ביטוי זה לצליל של i (לחצו להאזין לדוגמא).
מסיבה זו (ואולי מסיבות נוספות) טעו הטועים ורשמו jitsu במקום jutsu ו-jiu במקום juu .
אבל יש ביפנית כמה סימניות שביטויין הוא באמת jitsu (כמו למשל הסימנית 実 שפירושה "אמת"), ולעומתן סימניות אחרות (術 ונוספות) שביטויין הוא jutsu (ב-u היפני). וכך בעוד הראשונות מאויתות jitsu ,את האחרונות יש לאיית jutsu .ולפיכך, גם בעברית יש לאיית ג'וּ–וּ ולא גִ'י–וּ.
2 .הסימנית 柔 מופיעה בשמה של אומנות לחימה יפנית אחרת, מפורסמת לא פחות.
בסימניות (קָאנְגִ'י) נרשם 柔道 ובכתב ההברות הפונטי (הִירָאגָאנָה) じゅうどう, ובתעתיק היפני הרשמי לאותיות לטיניות (רוֹמָאגִ'י) juudou=jūdō.
בכל השפות האירופיות נרשם השם judo ,ובעברית ג'וּדוֹ – בעקבות התעתיק היפני הרשמי המדוייק.
אין שום סיבה הגיונית לאיית אותה מלה הנרשמת באותה סימנית 柔 ,ומבוטאת באותו אופן じゅう, ומתועתקת באותו אופן רשמי juu=jū בשני אופנים שונים בשפה אחרת – במקום אחד ju או ג'וּ (ג'וּדו) ובמקום אחר jiu או ג'יו (ג'יו-ג'יטסו).
3 .בעוד שהתנועות בתעתיק היפני מבוטאות (פחות או יותר) כמו בלטינית (או ספרדית), הרי שהעיצורים מבוטאים (פחות או יותר) כמו באנגלית.
במקום שלא היה עיצור אנגלי מתאים, משתמשים בצירוף אנגלי מקובל – כך し] שִׁ י] נרשם shi ,ואילו ち] צִ 'י] נרשם chi. במקום שלא היו, לא עיצור ולא צירוף אנגלי מקובל, הומצא צירוף הגיוני חדש, וכך つ [צוּ] נרשם tsu.
התעתיק השימושי לעברית הוא תעתיק פונטי, ואיננו תעתיק אותיות – אנו כותבים שִׁי ולא סהי, גם ב-"שִׁיקָגוֹ" וגם ב- "הִירוֹשִׁימה". באופן דומה, אנו כותבים צִ'י ולא כהי גם ב-"צִ'יפְּס" וגם ב-"אִיצִ'י", וכן כותבים צ'וֹ ולא כהוֹ ב-"צ'וֹפְּסְטִיק" ו- צ'וּ ולא כהוּ ב-"צ'וּדָאן".
בתחילה, נרשמו בעברית העיצורים הזרים המורכבים באמצעות צירוף אותיות. וכך ch נרשם "טש" (כמו שאול טשרניחובסקי), ואילו j נרשם "דזש" או "דז'" (כמו דזשון סילבר ו-דזשים הוקינס, ומאוחר יותר דז'ון סילבר ו-דז'ים הוקינס בהוצאות מוקדמות של הספר אי־המטמון).
אולם לא נחה דעתם של המלומדים עד שעמדו והמציאו סימונים חדשים לצלילים אלה. וכך אנו רושמים היום ch באמצעות " צ' " (כמו אנטון צ'כוב והנסיך צ'ארלס), ו-j [באמצעות " ג' " (ג'ון סילבר, ג'ים הוקינס, ג'ורג' החמישי, ג'אנק־פוד, ועוד).
הצירוף [טס] יש והוא מופיע בלשונות לועזיות כסמיכות מקרית של שני עיצורים. כך למשל בשם היישום Whatsup. וכאן אכן, דינו להיכתב וואטסאפ.
אבל כאשר הצליל הזה הינו אינטגרלי במקור, אנו רושמים אותו באמצעות האות העברית "צ". נרשמת צויקה, וכך Zürich נרשם ציריך, Rantz נרשם ראנץ, pizza נרשמת פיצה, וגם Ţuică על כל איותיה הלועזיים ואפילו 津波 בכנסת נרשם צונאמי, בין אם בקואליציה ובין אם באופוזיציה.
הצירוף ts ביפנית איננו סמיכות אותיות מקרית, אלא צירוף אינטגרלי במיוחד. לא פחות מאשר הצירוף [ch]=[טש] או [j]=[דז']. ולפיכך אחת דינו להיכתב באות "צ", ולא באף אחד מהצירופים: [טס], [תס], [טשׂ] או [תשׂ]. לתשומת לבכם…
הרישום ג'יטסו או ג'וטסו הוא תרתי דסתרי.
לחובבי הנוסטלגיה, עדיף היה לדבוק ברישום המיושן האחיד, ולרשום דז'יטסו או דז'וטסו. אבל אם כדי להימנע מהצירוף [דז'] בעברית הומצא הסימון החדש ג', קל וחומר שיש להימנע מהצירוף [טס] באמצעות האות הקיימת צ.
צירוף כל ההסברים לעיל מוביל למסקנה שכיום יש לרשום בעברית "ג'וּג'וּצוּ" (או "ג'וּ־ג'וּצוּ").
כל שאר אומנויות הלחימה דינן להיכתב באופן דומה:
"ג'וּ־טָ אי־ג'וּצוּ"
"דָ אקֶ ן־טָ אי־ג'וּצוּ",
"קוֹשִׁ י־ג'וּצוּ",
"קוֹפּוֹ־ג'וּצוּ",
"בּוֹ־ג'וּצוּ",
"קֶן־ג'וּצוּ",
וכמובן "בּוּדוֹ־טָ אי־ג'וּצוּ"
ו-"נִין־ג'וּצוּ" (או "נִינְג'וּצוּ").
בית־ספר או מועדון כזה או אחר, אשר בשמם המפורש מופיע דווקא כיתוב שונה, צריכים לשקול היטב האם לא הגיעה השעה להתעדכן.
