הזהירו אותנו פעמים רבות לא לשתות מבקבוקי מים מפלסטיק, במיוחד ממים הנישאים בפלסטיק אשר שהה זמן ר ב בשמש או ברכב לוהט. אבל למה? מה זה בעצם עושה?
רוב בקבוקי המים מפלסטיק מכילים כימיקל רעיל בשם ביספנול A, הידוע גם בשם BPA. כימיקל אותו מוסיפים בכדי לעזור להקשיח את הפלסטיק. אבל כשהפלסטיק מתחמם, אפילו קצת, הוא משחרר BPA למים.
BPA הוא משבש אנדוקריני. המשמעות היא שזה יכול לחקות את ההורמונים של הגוף, וזה יכול להפריע לייצור, הפרשה, הובלה, פעולה, תפקוד וסילוק של הורמונים טבעיים. אנחנו מדברים על כימיקלים השולטים ומווסתים תפקודים חשובים בגופנו.
BPA יכול למעשה להתנהג בצורה דומה לאסטרוגן והורמונים אחרים בגוף האדם. מדענים רבים אומרים שתינוקות וילדים צעירים רגישים במיוחד להשפעות של BPA.
בשנת 2013 פרסמו מדענים מבית החולים Brigham and Women's ממצאים המראים שחשיפה ל-BPA יכולה להשפיע על הבשלת הביציות בבני אדם. סקירה של מחקרים קודמים, שפורסמה ב-2015, מצאה עדויות לכך ש-BPA יכול להפריע לתפקוד האנדוקריני המערב את ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח.
החוקרים הציעו כי סוג זה של פעולה יכול להשפיע על ההתבגרות והביוץ, וכי היא עלולה להוביל לאי פוריות. החוקרים אף הוסיפו: "ההשפעות המזיקות על הרבייה עשויות להיות לאורך כל החיים ולהשפיע על הדורות הבאים של הנחשפים".
אימפוטנציה גברית עשויה להיות מושפעת, על פי מחקר שבחן את השפעת החשיפה של גברים ל-BPA בעבודה. הממצאים הצביעו על כך שחשיפה ברמה גבוהה עלולה להגביר את הסיכון לבעיות זיקפה ובעיות בתשוקה מינית ושפיכה.
לחשיפה סביבתית ל-BPA יש אפילו פוטנציאל להשפיע על המוח המתפתח במהלך ההיריון, על פי מחקר אחד. ההשפעה השלילית של כימיקל זה כוללת שינויים בהתפתחות המבנית, הפרעה לוויסות האסטרוגן, שינויים ב-DNA. יכולות להיות לכך השפעות על התנהגות חברתית וחרדה לאחר הלידה. וזה יכול לעבור לעובר שטרם נולד דרך חבל הטבור ולתינוק דרך חלב אם.
האם הפתרון הפשוט הוא אולי פשוט לשתות רק מבקבוקי זכוכית או פלדה?
האם יש דבר כזה בקבוק פלסטיק בטוח לשתיה
הרשוות האמריקאית הלאומית לרעילות פרסמה דוח על הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים בבקבוקי פלסטיק בשל הימצאות ביספנול A, או BPA – התוסף שהופך את הפלסטיק לעמיד יותר.
BPA פועל כמזוי-אסטרוגן ונקשר לרשימה ארוכה של מחלות, כולל אסטמה, סרטן, אי פוריות, ספירת זרע נמוכה, מחלות לב, בעיות כבד והפרעות קשב וריכוז. ובמקרים מסוימים, נראה שההשפעות הועברו, כלומר הכימיקל מתכנת מחדש את הגנים של הפרט וגורם למחלות בדורות הבאים.
אחרי הפרסום, הודיעו יצרני פלסטיק רבים כי יחליפו את בקבוקי הפוליקרבונט שלהם בגרסה חדשה נטולת BPA. הבעיה נפתרה? לא בדיוק.
לכל דבר ועניין, הפלסטיק החדש שאינו מכיל BPA הוא תחליף כמעט בלתי ניתן להבחנה. אשר אמנם משווק כחלופה בטוחה לפוליקרבונט, הוא קשה באותה מידה, אלגנטי באותה מידה ועמיד באותה מידה. אבל יש אזהרה אחת גדולה מאוד – לא ברור במה ה-BPA הוחלף, והאם הכימיקל הזה נבדק או לא לפעילות אסטרוגנית.
כפי שהוא, ישנם יותר מ-80,000 כימיקלים המשמשים בתעשיית הפלסטיק בארצות הברית, ורק חלק קטן מאוד מהם נבדק אי פעם לבטיחות. תחת מערכת הרגולציה האמריקאית, כימיקלים נחשבים בדרך כלל בטוחים עד שיוכח אחרת. כך גלש BPA מתחת לרדאר כל כך הרבה זמן.
אבל BPA הוא לא הכימיקל היחיד בפלסטיק שיכול לפעול כמו אסטרוגן.
ישנם שני כימיקלים להחלפת BPA ידועים: Bisphenol S ו-F, הידועים כ-BPS ו-BPF. שתי התרכובות הללו מתפקדות באופן דומה מאוד ל-BPA, ועוזרות לפלסטיק להשיג עקביות מוצקה ויציבה. מחקר שפורסם בשנה שעברה הצביע על כך ש-BPF ו-BPS עשויים לפעול כמשבשים אנדוקריניים שמתעסקים עם הורמונים – בדומה למה ש-BPA עושה. ובהתבסס על הממצאים הללו, החוקרים מסכמים ששני תחליפי ה-BPA הללו "פעילים הורמונלית כמו BPA".
כמה כימיקלים אחרים יכולים להיות סיבה לדאגה? לדברי ג'ורג' ביטנר, פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת טקסס באוסטין, ישנם לפחות כמה מאות כימיקלים אחרים המשמשים לייצור סוגים של פלסטיק שהם כמעט בוודאות בעיה כמו BPA.
בניתוח של 450 מיכלי פלסטיק ללא BPA – כולל בקבוקי תינוקות, כוסות סיפי ובקבוקי מים – ביטנר ועמיתיו מצאו:
"כמעט כל מוצרי הפלסטיק הזמינים מסחרית שדגמנו, ללא תלות בסוג השרף, המוצר או המקור הקמעונאי, כימיקלים שטפו בעלי פעילות אסטרוגנית הניתנת לזיהוי מהימן, כולל אלו המפורסמים נטולי BPA. במקרים מסוימים, מוצרים נטולי BPA שיחררו כימיקלים שיש בהם יותר ממוצרים המכילים BPA."
הבעיה היחידה היא שהבדיקות הללו לא הצליחו לקבוע את האשם. אבל בדיוק כמו BPA, הכימיקלים הבעייתיים המשמשים במוצרי פלסטיק אלו אכן הובילו להפרעה אנדוקרינית, הקשורה לשיעורים גבוהים יותר של סוגי סרטן מסוימים, שינויים בתפקודי הרבייה, התבגרות מוקדמת, השמנת יתר, לקויות למידה ושינויים התנהגותיים.
פערים רגולטוריים גדולים
ככל שהמחקר הביולוגי על הסכנות הבריאותיות של מוצרי פלסטיק ממשיך להיערם, השאלה המתבקשת הופכת: מדוע היצרנים לא מספקים יותר שקיפות בכל הנוגע לכימיקלים בשימוש? ובכן, התשובה הקצרה (והמתסכלת) היא שהם פשוט לא חייבים.
בארצות הברית, מים בבקבוקים ומי ברז מוסדרים על ידי שתי סוכנויות שונות – מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מסדיר מים בבקבוקים והסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב (EPA) מסדירה את מי הברז. והפער בין הגישות מדהים.
חוק מי שתייה בטוחים שנחקק בארה"ב מסמיך את ה-EPA לדרוש בדיקות מים על ידי מעבדות מוסמכות וכי הפרות ידווחו במסגרת זמן ספציפית. מערכות מים ציבוריות חייבות גם לספק דיווחים ללקוחות על המים שלהם, תוך ציון מקורם, עדויות למזהמים ועמידה בתקנות.
ה-FDA, לשם השוואה, מסדיר מים בבקבוקים כפריט מזון ארוז, ואינו יכול לדרוש בדיקות מעבדה מאושרות או דיווח על הפרות. ה-FDA גם אינו דורש מחברות מים בבקבוקים לחשוף מהיכן הגיעו המים, כיצד הם טופלו או אילו מזהמים הם מכילים.
נושא ה-BPA השפיע מעט על הפרוטוקול והמנדטים של ה-FDA. למעשה, בפברואר 2014, קבוצה של מדעני ה-FDA פרסמה מחקר שמצא כי חשיפה ברמה נמוכה ל-BPA בטוחה. הם הציגו את המחקר הזה כעדות לכך שהחששות ארוכי השנים לגבי הסכנות הבריאותיות של BPA היו מופרכות. כלומר – כ-1,000 המחקרים שפורסמו ומצאו שחשיפה נמוכה ל-BPA עלולה להוביל לבעיות בריאות חמורות היו פשוט לא מדויקים.
תעשיית הפלסטיק והסוכנויות המסדירות את ה-BPA צידדו בעמדת ה-FDA.
מה אתם יכולים לעשות כדי לשתות מים בריאים ובטוחים
בעוד הרגולטורים ותעשיית הפלסטיק ממשיכים לקרוא תיגר על המדע על הנזקים האמיתיים של בקבוקי מים מפלסטיק, מדענים רבים טוענים שההימור פשוט גבוה מדי.
השורה התחתונה היא שרוב הפלסטיקים עשויים מנפט (נפט או גז טבעי) ויכולים להכיל שורה שלמה של כימיקלים אחרים שלעולם אינם מסומנים ויכולים להיות רעילים.
בפעם הבאה שאתם ממלאים את בקבוק הפלסטיק במים, או רוכשים בקבוק חד פעמי, בדקו את מספר זיהוי הפלסטיק של המיכל – המספר שנמצא בתוך משולש החצים מסביבו (בדרך כלל בתחתית הבקבוק). אמנם לא כל הפלסטיק המסומן "7" – קטגוריה שהיא קטגוריה כללית עבור פלסטיק שאינה מתאימה לקטגוריות 1-6 – מכילות BPA, אבל זה עדיין מזהה טוב, כמו גם האותיות "PC". כמו כן, היזהר שרבים מהבקבוקים המסומנים כ"ללא BPA" נכנסים גם הם לקטגוריה זו.
גם בקבוקי פלסטיק עם קוד מיחזור "3" צריכים להיזהר, מכיוון שהם עלולים להכיל פתלטים. הפתלטים, הידועים כ"כימיקל בכל מקום", הם קבוצה של כימיקלים מעשה ידי אדם שעוזרים להפוך את הפלסטיק לגמיש יותר וקשה יותר לשבירה, והוכח כי הם דולפים לתוך מים בבקבוקים לאורך זמן. מחקרים עדכניים קשרו פתלטים לסיכון מוגבר ליתר לחץ דם וסוכרת בילדים ובני נוער, ולסיכון גבוה יותר להפלה בקרב נשים. ועדיין מחקרים אחרים קשרו חשיפה לפתלאטים עם פגמים ברבייה ובאיברי המין, רמות נמוכות יותר של טסטוסטרון אצל גברים מתבגרים וספירת זרע נמוכה יותר אצל גברים בוגרים.
פלסטיק #1, או PET, קיצור של פוליאתילן טרפתלט, מחייב גם עין זהירה. מחקרים מצביעים על כך שפלסטיק PET המשמש לבקבוקי מים מטיף אנטימון, יסוד מתכתי שהוא מסרטן מסווג. במינונים קטנים, אנטימון עלול לגרום לסחרחורת ודיכאון. ובמינונים גדולים יותר, זה יכול לגרום לבחילות, הקאות ומוות. ובעוד המחקר מדגיש שכמויות האנטימון היו הרבה מתחת לרמות המומלצות הרשמיות, הוא גם גילה שהרמות כמעט הוכפלו כאשר הבקבוקים אוחסנו במשך שלושה חודשים.
