האם בכלל יש דרך נכונה? איך נדע שהדרך היא נכונה?
חשוב לציין שאיני פרופסור או מומחה כלשהו, אני מדבר נטו מניסיוני כמדריך.
דרך ההתבוננות והניסיון שצברתי על עצמי כשהתאמנתי אצל מאמנים שונים ועל מתאמנים שלמדו אצלי, ראיתי מה הדרך הנכונה כדי להשיג תוצאות חיוביות בטווח הארוך.
אז קודם כל איך נזהה שהדרך אכן נכונה?
עדיף תמיד להתבונן מהצד לפני שמתחילים להתאמן, להרגיש את האווירה – האם היא לימודית או קרבית.
לפעמים נצטרך לחוות מתוך האימון כדי להיות בטוחים ושם צריך להיות קשובים לגופנו. בנוסף לשים לב האם אני לומד או רק מתאמן…
בתכלס מי שלעולם לא התנסה במשהו מסוים מאוד קשה לדעת לפני ההתנסות ולכן רק לאחר תקופה ארוכה שנלמד ונתבונן בהשפעה שלה על חיינו האישיים נוכל להבחין – חשוב לא להמשיך ולהאריך כאשר אנו רואים שיש השפעה שלילית.
השיעורים/האימונים צריכים להועיל בטווח הארוך ואם יש פעולה הפוכה כגון פציעות כרוניות ונזקים כאלו ואחרים זה לא הכיוון.
שלב ראשון – שחרור האשליה
הטעות הגדולה היא הזלזול במורכבות של הדברים בעולם הזה…
לוקחים את הכל כמובן מאליו עד כדי כך שאנשים אפילו לא עוצרים לנשום רגע.
בטוח לא אתם. אבל כן יש המון שרצים במרוץ העכברים ולא מתבוננים לרגע – לאן אני רץ?
הגעתי ללמוד ולא לסיים את הלימודים, הדרך היא החשובה ביותר.
במידה וכן נעריך ונבוא מנקודה שאינינו מומחים בתחום ועלינו ללמוד שנים בכלל כדי להגיע לאותם סרטונים שאנו רואים רק את סופם נוכל להתחיל את הצעד הראשון.
בעצם הצעד הראשון באימון נכון הוא לשחרר ממרוץ החיים ומהאגו של "אני יודע".
שלב שני – בסיס
לאחר מכן אנו רוצים להתעמק בבסיס!
כשלומדים את הבסיס צריך להתרכז בכל צעד, לשים לב היכן המשקל שלי ולעמידה שלי ובכך לפתח את התקשורת שלי עם גופי.
הטעות הנפוצה ביותר הוא שממהרים, הדחף הזה ללמוד עוד דברים במקום להתעמק ולהטמיע אותם הוא טעות שחוזרת על עצמה כל פעם.
הרבה מתחילים לרוץ עוד לפני שלמדו ללכת ועוד מתפלאים כשנופלים.
קחו את הזמן והשקיעו זמן בעמידה ותנועה גם מחוץ לאימונים.
שלב שלישי – מול שק
החלק השלישי באימון נכון הוא תרגול על השק.
חשוב מאוד להיות קשובים לעצמכם, שימו לב שאתם עומדים מול השק ושהעמידה שלכם נינוחה ולא תפוסה.
מול השק אף אחד לא מכה אותכם אז אין צורך להרגיש מאויימים.
דרך אגב לטעות זה הדרך הנכונה, אין אפשרות להשתפר בלי לטעות.
*כל זאת כאשר אנו מתבוננים וכל פעם מנסים לשפר (מתרגלים שוב ושוב, מבקשים עזרה, מאטים את הקצב וכדומה) , אם טועים וממשיכים כרגיל זה לא הדרך הנכונה.
אני לדוגמה עדיין טועה/תוהה ובזכות זה יכול לשפר ולתקן עוד יותר.
אז בנושא זה – קחו את הלימוד בקלילות ובהנאה, דברו אל עצמכם באופן חיובי בנוסף אל תחשוב על פילים ורודים או במילים אחרות פשוט תשחררו. תקשורת עם הגוף נוצרת דרך תנועה והרגשה ולא דרך חשיבה.
לכן תנו לעצמכם את האפשרות פשוט להינות מהתהליך.
שלב רביעי – תרגול מול פרטנר
החלק הרביעי הוא תרגול עם פרטנר וזה חלק בעייתי ברוב הקבוצות שביקרתי.
יש שאומרים: אלימות מביא תוצאות.
לטווח הקצר זה נכון, הקשוחים יצליחו והחלשים יתחזקו או לחלופין יפצעו ויעזבו.
בטווח הארוך יש לאלימות השלכות, אנשים שהתאמנו בצורה אלימה ולא לימודית פוגעים בעצמם יותר לפעמים עד נזקים לכל החיים…
נקודה חשובה
יש אנשים שיוכלו לשרוד וללמוד בצורה אלימה ואגרסיבית אבל אלו ממש בודדים, במאמר זה אנו מדברים על אימון נכון שמתאים יותר לקהל הרחב שאינו מעוניין להתאמן בצורה של החזק שורד.
*יכול להיות שאלו שכן הצליחו בשיטה “הקשוחה” יכלו דרך אימון נכון להגיע לתוצאות אף גדולות יותר.
הנוסחה של דרך אימון נכונה שאני מדבר עליה מתאימה ללימודי איגרוף ולא לתחרויות שבהם רק התוצאה היא זאת שקובעת, הנושא הוא אימון נכון ולא אימון נכון לתחרות.
לסיכום
המחיר כאן הוא העיקר!
טראומות הן מחיר הכבד ביותר שספורטאים תחרותיות בדרך כלל משלמים וזה משהו שלא חוזר.
לכן אם יש אפשרות להפוך להימנע מטראומות מיותרות באימונים נרצה לעשות זאת כי זה יותר נכון בטווח הארוך מכל הבחינות.
בנוסף אני מאמין שדרך אימון נכון נוכל ליצור קהילות יותר חזקות, מגובשות, יצירתיות ומוצלחות. אני מסתכל על ההצלחה של הקבוצה ולא רק של האינדיבידואל. אפשר ללמוד איגרוף בלי לנצח את חברי הקבוצה.
