אלימות הפכה להיות מילה גסה וחבל שכך, כי זה הוא חלק מטבענו
האם אנו לומדים להתנהג באלימות מהורינו או מהחברה בכללה? לא, האלימות אינה תעלומה.
אלימות היא ברירת מחדל והשתמשו בה עוד כשהיינו תינוקות כבני שנתיים.
מבחינה סטטיסטית בני האדם האלימים ביותר הם דווקא פעוטות בני שנתיים – הם מכים ונושכים בשביל לחקור את סביבתם, כדי לבטא זעם ותסכול, ולספק את הדחפים הרגעים שלהם.
השלום הוא התעלומה! …השלום הוא דבר הקשה, זהו דבר הנלמד במאמץ וכוונה.
חשוב לתת מקום לאלימות
איך נדע מה הגבול אם לא נבדוק?
אלימות אינה רק פיזית או מילולית, מישהו יכול לגרום לאדם אחר להרגיש מצוקה וחסר אונים על ידי שימוש בכוח מעמדו ולגרום להשפלה ליד אחרים או לגרום לאחר לעשות דברים שאיננו רוצה, מכוח סמכותו.
בכל אחד מאיתנו יש את היכולת לאלימות כזו או אחרת ולכן חשוב להציב גבולות מוקדם ככל האפשר כשאנו מזהים מישהו עובר את הגבול.
בענף אומנויות הלחימה
זהו המקום האידאלי בו ניתן לתת מקום לאלימות וכך ללמד ולחנך ילדים, נוער וגם בוגרים שליטה ברגשות, הקניית גבולות ומשמעת, התמודדות במצבי לחץ והתנהגות נאותה בחברה.
באימוני לחימה עולים רגשות שליליים כגון: עלבון, בושה, פחד, כעס וכו.
בזמן האימונים אנחנו נמצאים במקום בטוח כדי להתמודד ולהגיב באופן נכון כשרגשות אלו עולים.
עם הכלים שאנו לומדים ומתרגלים באומנויות לחימה אפשר לגשת ולפתור את הדברים שעלו בדרך ארץ ובכך להתגבר ולהתחזק, תוך הימנעות מאלימות פיזית.
לא כדאי להגיע לרמת הכעס של האלק…
החינוך הוא לא רק למזער את האלימות אלא גם לדעת לעמוד על שלך ולומר את האמת שלך בפני אנשים אלימים שבודקים את הגבולות של אחרים.
המטרה היא לא לספוג עד שתתפוצצו (זה קורה מתישהו ביומיום ובדרך כלל על מישהו אחר שחלש מכם) אלא לומר בהתחלה לפני שמגיעים לפיצוץ, ואם צד ב' אינו מבין צריך לעשות מעשה ולעמוד על שלכם – להגיע מעבר לפחד והתחושה של חוסר אונים.
לסיכום,
איך שאני רואה זאת, אלימות היא חלק בלתי נפרד מהאדם ואין צורך להתנגד להיבט הזה.
במידה ואנו סופגים ושומרים בפנים ולא מוציאים בסופו של דבר נתפוצץ, זה יכול להיות בבית, בעבודה, בתור בסופר, בפקק בכביש או בכל מקום אחר.
יש לתת לאלימות לצאת בדרך נכונה ואפקטיבית – בזמן ובמקום הנכון.
כאשר האנרגיה משתחררת ניתן לראות יותר בבהירות ובאמת לטפל במקור בעיה שממנה הגיע הרגש ובכך לפתור את הבעיה בלי לגרום לנזק לעצמך או לסביבה.
