אבי ניר צועד בעולם אומנויות הלחימה מעל ל-50 שנים. הוא התמיד בדרך וקטף את הפירות מההתמדה והעמידה באתגרים. בין היתר אבי הינו מנהל בטחון מונחה משטרת ישראל, היה מנהל האבטחה של התחנה המרכזית בנתניה ומאמן מאבטחים חמושים במקומות עבודה.
כיום הוא משקיע מאמצים וזמן רב בקידום הענף, ופרגון הדדי למורים מכלל אומנויות הלחימה בארץ.
שוחחנו עימו לאחרונה על דרכו באומנויות הלחימה, מהימים הראשונים ועד היום…
אבי, אתה מתאמן באומנויות לחימה כבר המון זמן… מתי זה התחיל אצלך?
התחלתי להתאמן ב- 1971, בהיותי בן 15 (אני יליד 1956).
בתקופה ההיא כבר היו מאחורי 3 שנים של אימון בהתעמלות מכשירים והייתי בעתודה נערים א'.
באחד הימים הותקפתי פיזית ע"י שני נערים כאשר הייתי בדרך לאימון התעמלות… השבתי להם ככל יכולתי.
בנוסף באותה התקופה הייתה תחילתה של מהפיכה קטנה בעולם ושמה ברוס לי. שני הדברים הללו יחדיו גרמו לי להחליט להתחיל להתאמן. היו לי את כל הנתונים להפוך ללוחם, גופניים ומנטאליים, למרות היותי צעיר בגיל.
אבי ניר עם בן פורטנוי, עימו למד קמפוג'יטצו במשך 3 שנים בשנות ה-80
שנה שלמה התאמנתי יחד עם חבר טוב שגם היה בנבחרת ההתעמלות, הסגנון היה מה שבא לנו, בטוב.
היינו גמישים, מהירים, חזקים ובוגרים בנפשנו.
מי היו המורים הראשונים שלך?
את המורה הראשון הכרתי במקרה (או שלא) דרך אבא שלי שהיה ממונה ביטחון בגני התערוכה בתל אביב (לאחר שהשתחרר מעשרות שנים של שירות בצבא קבע).
קזוהו וואטנבה – דאן 5 בקראטה קיוקושינקאי היה המאמן (מהנדס יפני שהגיע לעבוד בישראל).
דיברנו אנגלית והתמקדנו באימונים, השיטה שלו הייתה קיוקושין טהור… לא ויתר לנו בכלום, דרש 110 אחוז הקרבה…
האימונים היו קשים פיזית וגם מנטלית, חטפנו ממנו את כל סוגי המכות והחישולים שאפשר לדמיין, ואני נושא עמי צלקות בידיים וברגליים עד היום הזה.אבל גם את החוזק והידע העצום שהעביר לי.
כמה זמן הספקתם להתאמן אצלו? הוא בטח עזב את ישראל בשלב כלשהו…
התאמנתי אצלו כשנתיים וחצי עד עזיבתו את ישראל חזרה להולנד (מקום עבודתו באותה התקופה). לפני שעזב העניק לי את החגורה השחורה הראשונה שלי, חגורה ללא תעודה.
ואחריו…?
המורה השני שלי היה בן משפחה שהגיע מצרפת בשם פיליפ. דוד של אבא שלי, שהחזיק בחגורה שחורה – 4 דאן באייקידו, וחגורה שחורה 3 דאן בג'ודו. התאמנתי אצלו חצי שנה פעם בשבוע, לא הרבה אבל סביר.
בכל הזמן הזה המשכתי להתאמן ולחפש עוד ידע ולא משנה אצל מי… הידע זה מה שהיה חשוב עבורי.
המשכת להתעסק בתחום גם בתקופת הצבא?
התגייסתי לצבא בשנת 1974, בשנים 1975-6 בבה"ד 8 הייתי בקורס מדריכי מדא"ג וקמ"ג, ופגשתי את אלי רוזן שהיה ראש מדור/ענף קרב מגע בצה"ל באותה התקופה. הכרות ששוב נתנה דחיפה לחיי בכל הנוגע לאומנויות לחימה והגנה עצמית ולקרב מגע בפרט.
אלי היה המדריך שלי בצבא בקורס מדריכים בווינגייט, הוא היה ראש מדור קרב מגע בבה"ד 8. לוחם חזק בגוף ובנפש. כיום הוא עו"ד ולשמחתי אנו עדיין בקשר.
איפה העברת את השירות הצבאי?
שירתתי ביחידה 7707 (לוט"ר – יחידה ללוחמה בטרור), לוחם ומפקד צוות פריצה ביחידת השתלטות צה"לית, ופרקי זמן לא מוגדרים כמסתערב בעזה.
אבי ניר בעזה (מסתערב)
וממה שסיפרת לנו, בזמן השירות הצבאי הכרת גם את מי שהפך להיות המורה המרכזי בחייך?
כן, אלי רוזן הכיר לי את סנסאי יעקב לובין. עבורי הוא המאסטר שלי ותמיד יהיה.
דרך אלי רוזן ויעקב לובין נכנסתי להתאמן גם בקבוצת האיכות שנקראה KARATE SELF-DEFENSE FREE-STYLE.
מהי תרומתו של מאסטר יעקב לובין לחייך?
התרומה של יעקב הייתה בכמה מישורים: להכיר לי את הדרך שלו לאמן ולבצע טכניקות במגוון רחב ביותר ללא רעשי רקע, טכניקות חדות ממוקדות עוצמתיות כשצריך ורכות כשצריך.
כל אימון היה חוויה, להתאמן איתו ואצלו יחד עם קבוצה מעולה של לוחמים ומדריכים. למדתי ממנו מה זה לכבד את הזולת ללא רצון לשפוט אף אחד, רק ללמוד.
למדתי ממנו מהי משמעת אימונים בקבוצה, מהי ידידות אמת ומחוייבות דרך הסכמה ללא פשרות. כבוד ללא פשרות.
במשך השנים לא פעם הציעו לי לעשות מבחנים לדרגות גבוהות, גם שמוליק ברנר ז"ל הציע לי – אצלו התאמנתי כ-14 שנים בדניס הישרדות כשגרתי באילת, אבל תמיד סרבתי ושמרתי על הכבוד והמחוייבות שלי ליעקב לובין, ותמיד שמעתי לעצותיו והנחיותיו עד היום הזה ואני יותר ממודה לו על כך.
נשמח אם תוכל לספר לנו עוד על קבוצת ה-FreeStyle Karate בה היית חבר… זו הייתה קבוצת אימון משולבת?
זו הייתה קבוצה לא פחות ממדהימה… אנשים לוחמים, חברים, ממגון שיטות שונות שמה שאיחד אותם היה אהבת המקצוע והאומנות שבה. הכניסה שלי למועדון המפואר הזה היה בבחינה לחגורה שחורה דאן 1, לא ויתרו לי ובצדק.
תעודת דאן 1 הראשונה שקיבל אבי ניר ב-1974 (שם המשפחה היה קופרמינץ והוחלף לניר)
עבורי התעודה לחגורה הראשונה שעברתי אז, מכל התעודות שקיבלתי במשך השנים, זו התעודה שאני הכי מחשיב!
היא סימלה עבורי את ההכרה שזו תחילת הדרך ללמוד ולא לעצור.
יעקב לובין, אלי רוזן, שלום לובין, גרשון מזרחי, יהודה מור, יהודה מזרחי ועוד כ-15 חברים – היינו קבוצה שהגיעה להתאמן מכל רחבי הארץ.
עברו כמעט 45 שנה מאז… והגרעין של הקבוצה עדיין בקשר אמיץ אוהב ומכבד. יעקב, שלום, גרשון, אלי ואני.
המשכתי לשמור על קשר עם שלום לובין גם לאחר שהקבוצה התפרקה, המשכתי להתאמן תחת שרביטו והדרכתו עד החגורה השחורה – 4 דאן.
ואחרי עשרות השנים שהשקעת עם תשוקה לאומנויות הלחימה – בקיוקושין קראטה, דניס הישרדות ג'יוג'יטסו, קרב מגע ושיטות אחרות, הרכבת שיטה שעומדת בקנה אחד עם הניסיון שלך בשטח. ספר לנו על כך…
במשך 4 שנים משנת 2014 עד שנת 2018, עמלתי על הקמת שיטת הגנה עצמית וקרב מגע שתתאים לתפיסת עולמי על סמך הידע שלי ובעקבות מקרים רבים בהם נאלצתי בשירותי הצבאי להשתמש הן כמגן והן וכתוקף.
השיטה נבחנה ונבדקה ע"י מאסטר אבי אבסידון, ראש תחום אומנויות הלחימה במכללה האקדמית, יחד עם שלומי אבסידון (שעזר ותמך לאורך כל הדרך) ועל השיטה חתומים 5 נושאי דרגה של מעל 5 דאן משיטות שונות – מספר מאמנים בעלי דרגות גבוהות.
כיום אני מדריך בשיטה ע"פ עקרונותיה וממשיך לפתח אותה בעזרת הכנסים וחברים טובים.
בטקס הענקת התעודה נכחו מאמני שיטת ק.מ.י, שיהאן שלומי אבסידון ומי שהאמין בי ודחף קדימה – גרנדמאסטר אבי אביסדון.
מאז 2018 אתה פעיל מאוד לקידום קבוצה פעילה של אמני לחימה, מורים ומאמנים מרחבי הארץ, לה הענקת את השם "האחווה".
כמה מפגשים היו עד כה? ומה תוכל לספר לנו על איך הגעת לרעיון?
עד היום התקיימו 18 כנסים! מפגשי מורים, לוחמים ואמני לחימה בכירים מכל רחבי הארץ, השתתפו מעל 800 מאמנים ולוחמים מכל השיטות ומכל הארץ. הכנס השנתי נערך בווינגיט בחסות המכללה האקדמית בווינגיט.
הרעיון עלה בי לפני כשנתיים לאחר מפגש חברים בו השתתפו חברי לקבוצה בה הייתי חבר לפני שנים עם יעקב לובין, עו"ד אלי רוזן (שהיה מפקד תחום קרב מגע בצה"ל), סנסיי גרשון אביר מזרחי, סנסיי חיים הלר, ברק המאירי, שרון כהן סימנטוב ואנוכי – שלושת הראשונים ביחד עם יעקב לובין מייסדי נבחרת ה- Free style Organization Israel.
חברי קבוצת ה-Free Style בפגישה אצל ברק המאירי
בפגישה שלנו שוחחנו על חידוש הנבחרת והרעיון, הדבר לא קרה לצערי… ואז התחלתי לחשוב על כיוון דומה של שיתוף מאמנים, מדריכים ולוחמים ע"פ עקרונות הקבוצה המיתולוגית.
מאוד משמח אותי שהדרך הזו קרמה עור וגידים וגם בשר, בסדנאות של "האחווה" התאמנו כבר מעל 200 חברים והכל ברוח טובה עם הסלוגן שמגדיר את תפיסת עולמי בנושא "כולנו מורים וכולנו תלמידים" – אין שווה ושווה יותר. כולנו שווים, כולנו אחים.
עם ההתקדמות של מפגשי האחווה, מי הצטרף אליך בעשייה?
המפגשים הצליחו יותר משתיארתי וזה למרות שלא חיפשתי הצלחה…זה לא עניין אותי, חיפשתי להביא יחד אנשים ולאחד אמני לחימה שחושבים כמוני וגרשון אביר מזרחי היה הראשון שהצטרף ונשאר ותמך וייעץ לאורך כל הדרך, שכרגע היא רק בתחילתה למרות כל המפגשים שהיו. גרשון הוא למעשה יד ימיני באחווה.
בנוסף אני שמח מאוד לעדכן שאנחנו לא עוצרים וממשיכים לאחד לאורך שנים בין כלל אומני הלחימה בארץ ובחודשים האחרונים אף התחלתי במגעים מתקדמים לפתיחת סניפים בחו"ל. בפורטוגל יארגן את האחווה סרג'יו פרייירה ובנורווגייה יארגן את האחווה רונן רפאל גולן – מאמנים נפלאים שרואים ומבינים את דרך האחווה. ובמקביל אני ממשיך לבדוק עוד מקומות ברחבי הגלובוס.
כל כנס מורם עם אותו הצוות או משתנה?
לכל מפגש-כנס נבחר צוות מקצועי ע"פ אופי הכנס, שמגיע ובונה ביחד איתי את הכנס, בין המשתתפים עד כה: גרשון אביר מזרחי ,איתן לוי, פיני חדידה, דורי נמיצקי, האני סאקאס ,ארמן איבנוב, שלומי אבסידון, איציק ביטון, אייל ניומן איש בשדה, חן חאליסי, דור שאולוב, ד"ר אהרון יעקובי, אורי וולף, רון חיימוביץ, יונתן אופנהיים, אלברט קגלבסקי, רותם ניב, יורי זיסלין, אייל נוימן, חיים הלר, אלעד סול, מרק פסלר – כל אלה עזרו רבות וגם נטלו חלק בהדרכות בהתנדבות מלאה!
אני כמובן מודה למאות המשתתפים בכנסים מחגורות שחורות ועד מאסטרים וראשי שיטות שהגיעו מכל הארץ לכנסים והפגינו את מקצועיותם הגדולה ביחד עם הפגנת כבוד אהבה ואחווה לכולם.
מה היית רוצה לראות קורה בעתיד עם האחווה וקידום הענף בארץ?
ארצה לענות בזהירות…
המטרה הראשונה של "האחווה" היא לאחד אנשים מעולם אומנויות הלחימה. זוהי המטרה הראשית ואמשיך בכך.
במידה ותהיה כמות חברים גדולה אשקול לערוך מפגשים וכנסים גם ע"פ חלוקה גאוגרפית באיזורים שונים, ומפגש או שניים בשנה במקום מרכזי.
יחד עם חברים נוספים אנו שוקלים ברצינות להקים שוב עמותה וארגון אליו כפי שהיה בעבר אבל במתכונת רחבה, אשר תשים לה לדגש את רווחת המדריכים והמאמנים, קידום מקצועי, וכמובן טיפול בכלל הנושאים המעסיקים אותנו בענף ביום יום מול כלל הגורמים. זה נשקל בכובד ראש.
אבי ניר עם אשתו אילנה
כל מה שאני עושה, נעשה בהמון אהבה ועם המון תמיכה של אשתי אילנה, לאורך כל הדרך.
בסופו של יום, מה שאני הכי אוהב לראות ורוצה לראות עוד זה פרגון הדדי של כולם, אם לא ברמה המקצועית אז לאדם, שעבורי זה בסיס "האחווה". בזה אני משקיע כיום המון תשומת לב ואנרגיה, לאחד את אמני הלחימה מכל הסגנונות והזרמים בארץ דרך כנסים וסדנאות – בהתנדבות מלאה ובאהבה גדולה.
"האחווה" פתוחה לאמני לחימה מכלל השיטות
בסיס קבלה לכנסים ולסדנאות הוא חגורה שחורה ומעלה
או 5 שנות אימונים באומנויות לחימה בהן לא נהוג חגורות אצל מאמן מוכר
לחצו כאן לקבוצת "האחווה" של אבי ניר בפייסבוק
